שנים חשבתי שאפשר לדלג על הכפר הקטן והמתויר הזה בלב פריז.
שכנעתי את עצמי שמוכרי הדיסקים, הציירים והקרציות עם המזכרות יסתדרו בלעדי.
אמ:לק- לעשות! אבל מוקדם בבוקר.
נכתב אי שם ב 2013, תודה למירב שניגבה את האבק מהפוסט הזה. אני מעלה אותו כמו שהוא לא נגעתי.

בביקור הראשון שלי בעיר התרשמתי מאוד…

חופש. חם ודביק. קר וגשום. ילדים מחפשים את עצמם. אתם צריכים להרוג חצי יום בחיפה. יש לאן!
טפסו לתצפית של בניין האוניברסיטה, גלו את הספינה העתיקה במוזיאון הכט וסיימו עם גלידה באייססלון. #על_לא_דבר😉
רמי פורטיס פתח את אחת ההופעות שלו בחיפה כשהוא צועק לתוך המיקרופון:

חיפה! איזה ז**ן גדול יש לכם!
ובכן, הפרובוקציה…

יש לי בראש זיכרון ילדות עמום שחוזר כל קיץ.

נסענו לברכת הסוסים על אופניים, ישבתי אצל אבא שלי בכיסא תינוק מקדימה, זו הייתה נסיעה ארוכה ונרדמתי לו על הכידון. אני זוכרת את הטילטולים של הדרך.

הצבעים היו צהובים וחומים של רגבי אדמה יבשה ועשב. קיץ. מים. תאנים. אני זוכרת אנשים קופצים…

כל ביקור אני קופצת לשוק מובר, ניראה שהגלובליזציה לא הגיעה אליו והוא נישאר שכונתי ומאוד פורצתי (צרפתי עם קורט התנשאות).

תמיד קורים בו דברים נחמדים. וזו סיבה מספיק טובה להתחיל בו את הבוקר.

הפעם ראיתי שיש תור מפואר בדוכן הירוקים, צרפתים לא מתקהלים סתם, צריכה להיות סיבה טובה אז תפסתי מקום…

אחד הבילויים הכי מעניינים בפריז הם בתי קברות. זה נשמע נורא, אני יודעת. אבל כמו כל דבר פריזאי הם אסתטיים ומלאי הומור.
יש לכם שלוש סיבות להמשיך לקרוא-

1. סימנתם וי על כל הרשימה שהבאתם מהבית ובא לכם לחוות משהו קצת אחר.

2. אתם מוצפים מהעיר ורוצים רגע לנוח.

3. אתם רוצים להכיר…

טס. לאן? ל״לא ידוע״ לבד ולא רגוע
הלב מאוד פצוע, בכל זאת ״נוע-נוע״
הגעגוע הוא הכוח הכי גרוע
אנ׳לא נלחם בו וגם לא נשאר כנוע
ממשיך, מחפש, עם השיט, עם הסטרס.
מה שבא בשבילים, בשבילי זה הבסט
אז סדר ת׳ווסט, כנס לקווסט, חפש, טפס
שחרר ת׳ברקס ונקסט…

#אבודיםבחלל מילים טונה 👑. תמונות מרמה"ג