זה קרה
שהדרך התמשכה לי
זה קרה
לא ידעתי איך זה בא לי.

שום דבר לא ידוע
לא שנה, לא שבוע
יש לנוע לנוע
ולחשוב שהייתי יכול
לחזור על הכל
אבל בן אדם
זה קרה.

מילים- שמוליק קראוס

יצא לנו לראות הופעת בלט באחד המונומנטים המפוארים והמפורסמים של פריז. בילוי נגיש לפריזאים, כמעט קז'ואל.
ללא ספק אחד הדברים הבלתי נשכחים שיצא לי לעשות בעיר.
מוזמנים לפוזות חליפות ושמלות על מדרגות האופרה, רק בלי פלאש בבקשה 🎇
למה בלי פלאש? כי אסור לצלם במתחם עם פלאש. קצת כמו להגיד: כאן מותר…

שנים חשבתי שאפשר לדלג על הכפר הקטן והמתויר הזה בלב פריז.
שכנעתי את עצמי שמוכרי הדיסקים, הציירים והקרציות עם המזכרות יסתדרו בלעדי.
אמ:לק- לעשות! אבל מוקדם בבוקר.
נכתב אי שם ב 2013, תודה למירב שניגבה את האבק מהפוסט הזה. אני מעלה אותו כמו שהוא לא נגעתי.

בביקור הראשון שלי בעיר התרשמתי מאוד…

חופש. חם ודביק. קר וגשום. ילדים מחפשים את עצמם. אתם צריכים להרוג חצי יום בחיפה. יש לאן!
טפסו לתצפית של בניין האוניברסיטה, גלו את הספינה העתיקה במוזיאון הכט וסיימו עם גלידה באייססלון. #על_לא_דבר😉
רמי פורטיס פתח את אחת ההופעות שלו בחיפה כשהוא צועק לתוך המיקרופון:

חיפה! איזה ז**ן גדול יש לכם!
ובכן, הפרובוקציה…

יש לי בראש זיכרון ילדות עמום שחוזר כל קיץ.

נסענו לברכת הסוסים על אופניים, ישבתי אצל אבא שלי בכיסא תינוק מקדימה, זו הייתה נסיעה ארוכה ונרדמתי לו על הכידון. אני זוכרת את הטילטולים של הדרך.

הצבעים היו צהובים וחומים של רגבי אדמה יבשה ועשב. קיץ. מים. תאנים. אני זוכרת אנשים קופצים…