פריז ז'ה טם

שוק אלג'ירה ומסעדה צפון אפריקאית מעולה

נכתב ב-
25 במאי 2019
ע"י

אל תתאמצו להגיע לשוק אליג'ירה. לא מבינה מה ההתלהבות.

הוא ניראה קצת כמו שוק תלפיות בחיפה, רק יותר נקי. יכול להיות שבגלל זה בלוגרים מחו"ל עפים עליו.

בפריז יש שווקים הרבה יותר כייפים (לדעתי) כמו שוק מובר (במיוחד בימי שבת כשכל הדוכנים פעילים) או אם רוצים קצת קוסמופוליטיות- שוק הילדים האדומים (Enfant Rouge) שיש בו מאכלים אתניים בוויב היפסטרי.

חוצמזה, מכרו לי בשוק אלג'ירה חצי קילו פירות יער בחצי מחיר, שחצי ממנו היה רקוב, שזה ניראה לי מסכם את החוויה.

מה שכן… אם כבר הגעתם או שאתם בסביבה

בשוק יש מסעדת טאג'ין שהיא בעצם קונדיטוריה למתוקים מאזור המגרב.

בעלי הבית מקסימים ומכינים הכל במקום. לא ברור לי אם היה יותר טעים או יותר לבבי.

בכל מקרה, הטעמים היו מוכרים ולא מוכרים, למשל לחומוס הוסיפו זרעי כוסברה שזה נתן לו טעם לימוני.

גם המזטים היו טיפה שונים ממה שאני מכירה. הטאג'ין כבש היה מאוד טעים.

בעל הבית הגיש לנו בסבוסה שבדיוק יצאה מהתנור והייתה רק קצת מתוקה. המרציפן פיסטוק היה מהמם.

קצת מוזר לכתוב שמכל המקומות שאכלנו בהם בביקור הזה, שבתה אותנו מסעדה צפון אפריקאית. אבל זאת האמת.

בקיצור סמנו כוכב: La Ruche à Miel ?.

תגיות
מאמרים קשורים
4 תגובות
  1. הגב

    מירב

    28 במאי 2019

    נראה לי שבדרך כלל את רואה וחווה מקומות וארועים בצורה שונה מרוב האנשים. כל הגישה שלך שונה (יותר לטעמי כמובן ?). לא הייתי בשוק הזה, אבל סומכת על הטעם שלך.

    • הגב

      חתול

      28 במאי 2019

      זה כייף לשמוע. ביומיום שלי אני כותבת לעסקים וזו כתיבה אחרת לגמרי.
      כשאני כותבת לבלוג אני מנסה להביא את המחשבות שלי נטו בלי אינטרס מסחרי, אין לי ספונסרים ?

  2. הגב

    גדי

    13 באוקטובר 2020

    טוב, נראה שאין ברירה, עם פקיעת הבועה נצטרך לבקר.
    תודה 🙂

    • הגב

      חתול

      13 באוקטובר 2020

      בדיוק קוראת עכשיו את "פריזאים" של גרהם רוב וחושבת לעצמי איך העיר הזו עברה כל כך הרבה ועדיין נשארה מדהימה. בימים אלו כניראה נכתב עוד פרק שבסיומו אין לי ספק שאחזור לבקר בה.
      תודה שקראת ))

השאר תגובה

בלוג חתול

על בלוג חתול

תמיד קראו לי חתול. מאז שאני זוכרת בערך.
זה בא מההורים, החברים הקרובים אימצו, נהיה קצת רשמי עם כל יוזר שפתחתי אבל חתול ביסס סופית את מעמדו כשגור נולד.
לאחרונה הבנתי שדברים שחשבתי שיקרו, קרו אחרת, מה שרציתי להיות כשאהיה גדולה שונה לגמרי ממה שאני עכשיו.
אבל באופן קוסמי הכל במקום. ואפילו אחלה. אז אני ממשיכה לגרגר. אני חיה את החיים עצמם. כותבת. מצלמת. אוהבת.
שזו כנראה השורה התחתונה. הבלוג הזה מוקדש באהבה לכל מי שחי את החיים שלו כמו שהם. תרגישו בבית.

שנישאר בקשר?

    * ההרשמה לעדכונים כאן למעלה, אל דאגה, לא יעשה שימוש אחר במייל שלך, וכמובן שאפשר לבטל רישום בכל עת.

    קרמר מוסרת שהשדה הזה יכול להיות שלך ⬇