השם הוא חתול. אתם יכולים לקרוא לי ח-תול במלעיל.

בזמני הלא פנוי אני מנהלת שיווק שביום יום צריכה להיות מאוד יצירתית. הכתיבה בבלוג מזכירה לי מה באמת מדליק אותי ועוזרת לי להשאיר את המוזה קרוב.
בחיים עצמם, אלה שלא מדברים עליהם בסושיאל, אני משכימה קום ויוצאת יחפה לז'רדן דה חתול – הגינה וגן הירק שלי, בודקת מה צמח מה קמל. משתאה על הפלא הזה.

אני גם מטיילת הרבה, כי אני אוהבת את הבריזה ואת הטבע שמשתנה עם עונות השנה.

המטבח הוא מקום אהוב. יום שמכינים בו קוסא מחשי הוא יום טוב. יש לי חיבה לצלחות ריקות ואנשים שמבקשים עוד.

בראש ובלב תמיד יש מוזיקה. אבא שלי תמיד אומר שצריך לקום עם שיר בלב. עם השנים הבנתי שהשיר שקמתי איתו בבוקר הופך לפסקול של תקופה. אני משתדלת לסיים כל פוסט בשיר שהיה שם בזמן הכתיבה.

בחרתי לאוורר פה את הפלייליסט שלי בספוטיפיי . אם אתם בקטע אקלקטי אתם בהחלט מוזמנים.

ויש את פריז… שתמיד תהיה… בית שני. אפילו שאני לא מבקרת אותה מספיק, היא יום-יום במחשבותיי.

שואלים אותי לא מעט מה שכחתי שם? אז אחרי הרבה שנים שעניתי כל מיני תשובות, היום אני עונה בכנות שאני לא יודעת.

ומה הסיפור עם שם העט?

אני שומרת פה על שם עט כדי שארגיש חופשי לכתוב בלי לפגוע בפרטיות שלנו, מהסיבה הזו לא אאשר תגובות שפונות אלי בשמי הפרטי או חושפות את מקום מגורינו.

כמו כן נפרדתי מגוגול אנליטיקס ואני עיוורת לסטטיסטיקות, אני כותבת כאילו אף אחד לא קורא וסומכת על קארמה של האינטרנט. אז תרגישו חופשי גם אתם לטייל בבלוג כמה שבא לכם, אני לעולם לא אדע.

תודות.

לפפיר. שחשבה שזה רעיון נהדר.

ליפעת. שהתלהבה ביחד איתי ועזרה לי עם ההחלטות.

לאיתמר. שהבין שאני צריכה מקום ובנה עבורי את הבלוג הראשון.

לדייב ולצוות של דובל- שעיצבו ובנו את האתר. שמחה שבחרתי בכם. תודה על התהליך. כייף לעבוד אתכם.

והכי הרבה תודה לכם, שאתם קוראים ועושים לי חשק ליצור.