בריכת אורחה עת בציר הענבים
אין שומדבר יותר כייף מקפיצה למעיין קפוא באמצע אוגוסט. תוסיפו לזה ענבי יין עסיסיים בכרם ופיקניק נחמד ברמת הגולן, וקיבלתם פטור מאימאאא משעמממם לי! לפחות ליום אחד..
יש קטע כזה שכולם עושים דברים עם הילדים בחופש. רק אני מרגישה שאני שקועה בעבודה או בחיים עצמם.
אני האחרונה שתגיד שצריך כל הזמן להפעיל ילדים, ובטח שלא להפיק הפקות. למעשה אני מאוד גאה בגור שיודע גם להשתעמם בכבוד.
עם זאת, בחופש הגדול, כל לילה לפני שאני עוצמת את העיניים, מנקרת לי המחשבה: מה גור עשה עם אימא בחופש? בתחילת יולי עוד סיפרתי לעצמי שיש עוד מלא זמן. והינה אמצע אוגוסט וכלום.
כילדה, זכרתי בדיוק מה עשינו בחופש שבין כיתה לכיתה. זה היה ממש מקוטלג, כולל החוויות המעפנות. עם השנים החוויות המעפנות התאדו ומה שנשאר זה כמה זיכרונות טובים והטעם של הארטיק שוקו בסוף.
ביקור בכרם ענבי יין
כדי לכבס את המצפון תפסתי את אימא לסיעור מוחות. לא באמת חשבתי שנצליח למצוא משהו שישמח את כולנו. בעידן הקורונה נידמה שכל יציאה מהבית היא הזדמנות לחשיפה מיותרת.
ניסינו לחשוב על משהו שבא לנו ולשם שינוי ישמח גם אותנו ולא רק את הילדים. כשעלה הרעיון לקפוץ לרמה לבקר חברים, מיד משהו בשיחה נדלק 🤩
רמת הגולן היא תמיד רעיון טוב! וגם אבא שלי תמיד בעד:
"צפונית לציר הנפט?! מה זאת אומרת מכיר? אני כבשתי אותו!"
אחלה, אז יש סבים בעניין. נשארתי רגע עם המחשבה הזו ונזכרתי שבוצרים עכשיו ענבי יין! ולא, לא, לא, ענבי יין הם לא ענבים רגילים! יש להם טעם מרוכז וארומטי. בדיוק מה שדור הדוריטוס אקסטרים צריך.
תפסתי אומץ והתקשרתי ליינן האהוב עליי, שגם מגדל כרם באיזור תל פארס וניסיתי לברר בנון שלנטיות אם יש מצב לביקור. הייתי דיי בהלם שהוא לא סינן אותי, הרי לכורמים אין רגע בבציר.
הוא הזמין אותנו לכרם בשישי בבוקר ואפילו שלח מיקום בוויז. יש לכם עד 9.00! אח"כ אנחנו רצים עם הענבים ליקב! יען כי טוב.
יצאנו לדרך
קיבלתי משמורת מאחי על בן הדוד השובב של גור וכך יצא שבשש וחצי בבוקר העמסנו שני שובבים ערניים במיוחד. הרמנו קלאץ' בשמחה רבה, נסיעה טובה, נסיעה טובה, איפה הכריך עם השוקולד איפה הכריך עם הנקניק מי יודע איזה הר זה? יו תראו איזו משאית יפה… חפירות על כל מיני מבנים במיינדקראפט, עופות דורסים, סיפורי צבא ומלחמות דוביבייה נגד דובבי.
כצפוי, ברגע האמת התברברנו בדרך כי למה להקשיב לוויז אבל הגענו ליעד ברבע לתשע. רבע שעה לפני שבאמת הכל מתלהט והכורמים בורחים עם הענבים שבצרו.
מראה הענבים על הגפנים מחכות לבציר מרהיב ולא באמת מצריך הסברים.
פרסנו את ארוחת הבוקר שהבאנו מהבית ודיי מהר ברחנו גם אנחנו בחיפוש אחרי מעיין להצטנן בו.
מהכרם המשכנו לבריכת אורחה.
שזאת לגמרי הייתה לגמרי הברקה.
כשהגענו, היו שם כמה משפחות שעשו קמפינג אבל לא היה שם עומס שהמקום לא יכול לספוג.
אני מניחה שכל מעיין במדינה הצפופה שלנו כרגע עמוס לא פחות. היתרון בבריכת אורחה שהיא ממש גדולה. ומרעננת. מאוד!
רזולושנס' לגיל 40..
גיל ארבעים זה להיכנס ראשונה למעיין שאין לי מושג מה העומק שלו (לא לפני שעשיתי גוגל לבדוק מה מצב העלוקות).
גיל ארבעים זה גם לענות לאחיין שטוען שאני לא אימא שלו- "נכון אבל אני המבוגר האחראי כאן". (סירייסלי ?!) וגם להינות לרגע מהדממה שהשתררה ולתת לזה רגע להדהד.
גיל ארבעים זה להציע לאבא לנמנם ושאני אנהג את כל החבורה העייפה אך מרוצה הזו הבייתה (איפה ההנדברקס ברכב הזה??)
גיל ארבעים… זה בעיקר לא להבין מאיפה כל האחריות והרצינות הזו נפלה עלי באמצע החיים.
אבל וזה אבל נהדר. זה גם להגיע הבייתה כאילו טבלתי במעין נעורים סודי ולהגיד לאלקסה-
אלקסוש, פליז פליי *ספלאש* ביי סטונס טמפל פיילוטס.
ובדרך למקלחת לשמוע אותה עונה לי מהסלון- פליינג *פלאש* ביי סטונס טמפל פיילוטס.
וואלה? רק תגבירי נשמה Volume Up !