צ'או בלה! רומא על וספה

פוסט אסקפיסטי, על שתי חברות שהחליטו לחיות לרגע על הקצה, גלויות יפות מרומא ורעיונות לבילוי מחוץ לזרם המתוייר. מוקדש באהבה לכל מי שזקוק להתאווררות.

ברחנו לסופ"ש פחמימות תומכות והרבה צחוקים. יצא מגניב לאללה. טיול וספות, יין מבעבע על RoofTop של מלון מפואר, פוזות לפנות בוקר על המדרגות הספרדיות, תערוכה של אנדי וורהול ומשחקיי שיק או שוק בכיכר קמפו די פיורי…

רגע, קצת רקע. ? B&C

זה התחיל מהודעה שגרתית "היי בי." זה ידוע שכולם קוראים לי חתול, אבל היא קוראת לי "B" עוד מבית ספר יסודי ואני קוראת לה "C". זה קטע כזה של BFF, נותנות אחת לשנייה שמות שרק אנחנו משתמשות בהם ורק אלוהים זוכר למה. אבל זה עדיין עובד Since 1990.

המשפט הבא שלה היה "בואי נעוף מפה. אני יודעת שגם את צריכה את זה, אז בואי נעוף מפה." תוך כדי שאני עונה לה "יאללה לאן" אני מנסה להיזכר כמה נישאר לי בקרן המיוחדת שייסדתי לענייני הלעוף מפה.

אני לא מגיעה לתשובה מוחלטת. אז אני אומרת לעצמי "מה זה משנה", זה מהרגעים האלה שלא אומרים להם "לא".

הכרנו בשיעורי ספורט של כיתה א'. בחטיבת ביניים היינו מבריזות ביחד, פעם לבית של אימא ורד ופעם לבית של אימא תירצה להתענג על סלט מאתמול וטוסט.

סי היא היחידה שיכולה לגרום לי לבכוק (ככה ?). חצי משפט שלה ואני לא איתנו. המיטוכונדריות שלי מתות עליה.

לאחרונה מצאתי פתקים שהעברנו בשיעורים של כיתה ד'… הם מזכירים את הוואטסאפים שלנו, רק שפעם היינו משקיעות בציורים והיום אנחנו שולחות גיפים.

מה שנחמד בחברות עם היסטוריה כזו, זה שלא צריך לזכור הכל. היא זוכרת דברים שאני כבר שכחתי וליהפך וגם שאפשר להתווכח על זוויות שונות לאותם מאורעות היסטוריים. זה דיי מדהים לטייל כהה. אני מאמינה שכל אחת צריכה חברה כזו. ואם יש לכם אחת כזו קחו אותה לרומא. זה היה פשוט בול.

סי הבטיחה לעשות לי "חתול אורח" וכתבה פוסט ענק שאני מאוד מקווה שיעלה בקרוב. אז תחזיקו חזק! ובינתיים הנה הסיפור שלי.

רומא בחורף זה רעיון טוב.

אז לאן? במשך שבועיים עברנו על כל האופציות מאילת ועד מדגסקר פחות או יותר ובסוף סגרנו על רומא.

למה רומא? כי זה מקסימום לעוף מפה במינימום טרנזיט טיים והעולם צריך אותנו (אימא תביאי לי לגו!!)…

וגם כי בדיוק קראתי שרומא מדורגת ראשונה בטבלת הערים המתוירות בעולם שתיירים לא חוזרים אליהן.

גדול הא? זה מסוג הדברים שניראה לי שכל מי שביקר ברומא יודע והדחיק.

רומא מתישה ויקרה במלא מובנים, ליפול בה חזק זה חלק מהחן שלה, ניראה לי שבחום של אוגוסט היא תוציא את הבסט גם מזוג יונים… אז למה לחזור אליה? או.

"כל הדרכים מובילות לרומא", "רומא לא נבנתה ביום אחד", "עיר הנצח"!

חייב להיות משהו בכל אלה. וגם כמה אנשים שאני מאוד מעריכה מוכנים להישבע שרומא היא עיר הבית שלהם.

ואני, איך לומר זאת בעדינות… עוד הלומת רומא מהביקור הראשון אז הרגשתי צורך עז לפצח את זה.

אחרי שכרטסנו, נרשמה תעבורה ערנית במיוחד של אימג'ים פחממתיים שאנחנו חייבות לבדוק. המחשבות על פיצה, ריזוטו, וקצ'יו אה פפה החזיקו אותנו בהיי עד לטיסה. החלטנו לברר אחת ולתמיד כמה פחמימות אפשר לפרגן ב 48 שעות? (ספויילר- מסתבר שלא כזה הרבה).

סיור וספות ברומא VespaVita#

הרעיון לקחת סיור וספות הגיע מתוך החשק לראות את רומא של הרומאים.

יש עכשיו קטע כזה שמקומיים מראים לתיירים את העיר שלהם. אז חיפשתי סיור מודרך שייקח אותנו טיפה מחוץ לאזור המתויר.

מצאתי את אנני, סקוטרית שחיה את החיים עצמם רק על וספה אדומה. באיטלקית הם קוראים לזה Vespa Vita, עם השיק והקפה והפחמימות הפחות מתוירות.

כשנתקלתי בוידאו שלה מיד חשבתי על סי ועל התקופה הסטודנטיאלית שלנו שהיא הייתה מגיעה לקפה עם הקסדה. דמיינתי אותנו משייטות בין מונומנטים, השיער מתנופף ברוח ואנחנו מלרלרות ברמזורים.

זה באמת היה טוב בדיוק כמו שדמיינתי את זה. ואני כל כך שמחה שהלכנו על זה.

להסתובב עם מדריך מקומי זה לא פינוק זו פשוט חוויה אחרת.

אנני היא הבעלים של Scooteroma, היא מגניבה ולבבית שזה באמת שילוב נדיר. כמה דקות איתה על הוספה והרגשתי בבית. היא הדריכה את סיור עם מימו, שהוא אנציקלופדיה מקומית, מרשים כמה שהוא יודע על כל תקופה ועל כל שכבת ריצוף.

הם לקחו אותנו לסיור אומנות רחוב ו foodie's שמשלב גם מונומנטים מעניינים שהם אוהבים ותיירים בד"כ לא מגיעים אליהם (מרחצאות קרקלה).

הסתובבנו איתם בשוק המקורה של טסטאצ'יו, הם הסבירו לנו על ההבדלים בין הארטישוקים (כי כשאתה רומאי זה לגמרי משנה איך אתה אוכל את הארטישוק שלך)… השוק מקסים ויש בו המון מה לראות אבל הם לא בזבזו זמן והובילו אותנו ישר לדוכן של הפניני המדובר. במבט לאחור זה היה הביס הכי טעים, חוץ מהפיצה לב שסי השכילה להזמין.

שייטנו בין סמטאות יפהפיות, אנני ומימו מקשקשים עם אנשים שפגשנו בדרך בחמימות איטלקית מדוברת.

משם עלינו לנוף המרהיב מהגבעה של הג'אניקולו וסיימנו עם הארנצ'יני המפורסם של טרסטברה ומפה מלאה בהמלצות.

החוויה שהכי אהבתי, הייתה שהם לקחו אותנו לבית קפה מיוחד שלא טרחתי לרשום איך קוראים לו, כי אין מצב שהייתי מגיעה אליו בעצמי (רחוק מידיי, בתוך שכונת מגורים ישנונית). מסתבר שיש בו את מכונת הקפה הראשונה ברומא (פעם הכינו בבתי קפה את הקפה עם מקינטות!). היו שם פחמימות שכמותן לא ראיתי מעולם כמו בייגלה בצורת ? ובצורת ?.

מימו הזמין לנו קפה עם זביונה (פועלים צריכים חלבון וסוכר לפני שהם יוצאים לעבוד!) ומאפה דובדבני אמרונה שבחיים לא הייתי חושבת להזמין (תמים למראה ממזרי מבפנים).

מה שהיה מגניב באמת, היה להצטופף עם רומאים נוספים על הדלפק ולקשקש. #החיים_עצמם.

דברים לעשות ברומא

שיק או שוק בכיכר קמפו די פיורי-

התיישבנו באחד מבתי הקפה שפונים לשוק. סי הזמינה לנו דרינקים בעשר בבוקר. המלצר קלט אותנו. מה שנחמד עם האיטלקים האלה שהם טובים בצחוקים ומפה לשם נהיינו השולחן הכי שמח בפיאצה.

שיק או שוק זה המשחק אהוב עלינו, ביום שמש יפה, בכיכר הומה זה פשוט מתבקש: אנשים עוברים ואנחנו משוחחות על התאמת צבעים וסגנון. כל הצהרה דורשת נימוק.

באותו יום נפלה עלינו ההשראה אז המצאנו משחק חדש: "במה הוא/היא עובד.ת?" חלפו על פנינו ארכיטקט, גניקולוגית, מרפא בעיסוק, פסיכולוג, מורה ותוכניתן גיימינג…

החיוכים והצחוקים משכו קהל ואז התיישבו לידנו ג'ייסון ואלן ❤.

כשעזבנו המקום כבר היה מלא. המלצר והמארחת היו מאושרים מהסיפתח שעשינו להם וגם אנחנו.

בראש טוב עברנו בין מונומנטים. רומא מכריעה! שזה בעצם תרגום מורפיקס למילה- overwhelming…

רוצה לומר.. שהכל בה יותר מדיי היסטורי/יפה/קדוש ובעיקר לא נגמר.

ניראה לי שאפשר להבין את זה מהתמנות… קשורות ולא קשורות, כל אחת בנפרד היא סבבה אבל כולן ביחד הן סלט. אבל זאת רומא: סלט טעים של פחמימות, אבל סלט.

תצפית גגות-

הגגות של רומא מהממים. העיר הזאת כל כך הרבה יותר מרשימה מלמעלה.

יש המון מקומות שאפשר לעלות לתצפית על הגג ויש ברים שזה הקטע שלהם.

תמצאו לכם מלון או בר עם Roof Top במרכז רומא. כמה פשוט ככה מלהיב. אנחנו עלינו לגג של מלון רפאל ליד פיאצה נבונה.

צילום מונומנטים בבוקר-

יש אוויר ממש טוב בבוקר. עם הזריחה (7.00) יצאנו להסתובב ולתפוס מונומנטים ריקים. בתחושה זה הרגיש כמו לפנות בוקר.

בגלידרייה מול מזרקת טרווי היו מלא אנשים אז נכנסתי לבדוק מי אוכל גלידה לפני שהשמש זורחת.

שתיתי איתם אספרסו על הדלפק. זה היה קצת מוזר כי כולם מדברים עם כולם, אף אחד לא יושב והם בדרך לעבודה ואני לא.

בדרך פגשנו את הנקאים.

מסתבר שמהמזרקה של טרווי מוציאים כל בוקר מטבעות בשווי של 3,000 יורו. סי מיד עשתה חישוב חודשי וחישוב שנתי והסתכלנו אחת על השנייה ?. שאלנו את גוגל וגילינו שיש ריב נטוש בין עיריית רומא לכנסייה למי שייכים המטבעות האלה, מסתבר שבזמן שהם ממשיכים לריב המטבעות זורמים לכנסייה, זה גרם לי לוותר על התרומה וגם נזכרתי בזה כל פעם שהרגל שלי נכנסה לבור לא מרוצף.

רחובות רומא בבוקר הם קסם. באמת. לכו על זה ותחזרו למלון לארוחת בוקר מפנקת.

קפה-

לא ברור מה הם מכניסים שם לאספרסו שלהם, אבל הוא מדהים.

דווקא במקומות הכי שיט הול (סליחה על התיאור אבל זה פשוט ככה), יש מכונת קפה וקפה אחר ממה שאני מכירה.

זה קטע, כי מבחוץ אין רמז שיש בפנים קפה טעים, זה ניראה כמו חנות טבק, אבל כשנכנסים יש ריח חזק של קפה ואנשים מהשכונה. מזכיר קצת טברנה. מצאתי את עצמי מורידה שוטים של אספרסו באמצע היום סתם כי זה טעים.

רומא בפברואר-

לא כזה קר. התחזית איחלה לנו 5-14 מעלות. בפועל הכפפות והכובע נשארו במלון רוב הזמן (חוץ מבערב).

הגרלנו סופ"ש בלי גשם. יש מספיק מה לראות גם כשגשום, אז אל תתבאסו ואל תחששו לנסוע בחורף.

משהו מעניין-

אנחנו התרסקנו על תערוכה של אנדי וורהול. התאים לנו בול.

אין לי מושג איך סי עלתה על זה (היי בי, אני פה ליד הקולוסיאום ויש פה תערוכה של אנדי וורהול את באה?!), זה היה כייף ומרתק.

ניראה לי שזה נכנס לקטגוריה של הדברים שקארמה מסדרת, אז פשוט תחפשו תערוכות יפות כשאתם בעיר.

אפליקציה נחמדה-

Cool Cousin שכשמה כן היא, מקומיים ממליצים לתיירים איפה למצוא מקומות מעניינים בעיר שלהם. כמה פשוט ככה גאוני.

זה טוב למורל לפני הנסיעה, וזה טוב למפת כוכבים. כייף להסתובב במקומות שהם ממליצים.

ההמלצות שאהבתי מתוך האפליקציה הן:

✔ התצפית על הוותיקן מגשר Ponte Umberto I שאמורה להיות סופר רומנטית בשקיעה אבל הקדמתי.

✔ הפיאצה המגניבה largo dei librari עם המאפים שהבאנו ממקדש הפחמימות המפרגנות של Antico Forno Roscioli.

בלוג נחמד-

כדי לשלהב את עצמי לקראת הנסיעה מצאתי את נטלי שהיא אמריקאית שעברה לגור ברומא.

היא עזרה לי לגלות את שכונת טרסטברה ולהתלהב מהעיר. ההמלצות שלה סבבה בחלקן ובחלקן ממוסחרות כי זו העבודה שלה.

קצ'יו א פפה-

במקור מנת ילדים או במילים אחרות פסטה עם גבינה.

מנה קטנה ומספקת מכל כך הרבה בחינות. פסטה טרייה עם פקורינו ופלפל שחור גרוס. פרגנו לכם לפחות אחת.

אני מצאתי את הקצ'יו אה פפה שלי בבר חדש יחסית של שני חמודים בטרסטברה. ניראה שהם פתחו את המקום ממש לפני כמה ימים. העוזר של השפית הכין לי את המנה, זה היה היום הראשון שלו בעבודה ואני הייתי הקצ'יו פפה הראשונה שלו.

"ראית איך הכנתי את זה נכון? זה ממש פשוט. תנסי את זה בבית" ?. ברור!

Best For Last

היה רגע… אולי זר לא יבין, אבל זה החזיר אותנו בשנייה לילדות, שהתערבבה לנו עם האימהות. לא היה צריך מכונת זמן זה פשוט קרה.

באופן מוזר ואולי סימבולי זה קרה לנו דווקא בפנתאון, באנו להשתאות ולעשות צחוקים (שובבות) ויצאנו בדמעות של צחוק-

סי: מי קבור פה?

אני: לא יודעת, בואי נקרא. רפאל.

סי: איזה רפאל? רפאל מצבי הנינג'ה?

אני: ? (נאבקת בזה).

סי: מיכאלנג'לו? ליאונרדו? דונטלו..?

אני מייבבת חרישית מתחת למשקפי השמש. עוברים לי בראש כל הצבים, אחד אחרי השני. מנסה לשמור על זה מכובד.

בזווית העין קולטת את סי חותמת על ספר..

אני: תגידי לי על מה את חותמת?

סי: לא יודעת, כולם חותמים. אני חותמת בשם אנה. בחו"ל אני אנה.

זה מסוג הרגעים האלה שרק שלושים שנה של חברות מסוגלים לייצר ואני רוצה להיזכר בו כל פעם שאני קוראת את הפוסט הזה.

נ.ב. פחמימות ⬇

• אריוודצ'י ביצ'ס
• פחמימה תומכת
• רומא
• רומא בחורף
• תרימו