קונצרט חגיגי בפילהרמונית של וינה, ישיבה במאחורי התיזמורת באולם המוזהב Orcestra seats
קיבלנו את אחת החוויות המשוגעות והמיוחדות שחובבי מוזיקה קלאסית חולמים עליהן בלילות וחובבי מוזיקה באשר הם חייבים לחוות.
הזמנתי בטעות כרטיסים נפלאים לקונצרט הפילהרמונית של וינה מאחורי התזמורת. מסתבר שחלקים רבים באתר של ה Musikverein רק בגרמנית, ז"א בעיקר החלק החשוב של הזמנת הכרטיסים. ההרשמה אליו דורשת סבלנות וריכוז, למזלי נרשמתי אליו עוד לפני הטיסה אבל לא מצאתי כרטיסים. ערב לפני הקונצרט מצאתי כרטיסים במחיר רגיל "מציאה" בקומה השלישית והיה ניראה לי שזה מיקום סביר שבטח לא רואים בו יותר מידי אבל לשמוע בטוח נשמע… אז הלכנו על זה. וזה מה שקרה ⬇️
המחשבה הראשונה הייתה שזו טעות מקסימה.. אבל אולי כדאי לפרסס.
האולם המוזהב אכן מפעים, רצינו לחוות בו קונצרט של הפילהרמונית כי זה הדבר האמיתי, כאן ניגנו שטראוס ומוצרט וביקרו פה כל כך הרבה אנשים שרק המחשבה הזו יכולה לסחרר… החוויה שכל כך הרבה נגנים מנגנים מוזיקה חיה זו חוויה מרימה, אבל לשבת איתם על הבמה מול אלפי אנשים ולקלוט שאלפי זוגות עיניים רואות אותנו ושהאולם מצולם זו חוויה מלחיצה, ואם זה לא מספיק- רק המחשבה שתתפוס אותנו התראה של פיקוד העורף במהלך הקונצרט היא התקף חרדה קטן.
הסתכלתי על אימא במבט של נשארות או הולכות? נשארות.
אם היא בקטע אז גם אני. עכשיו נשאר לשבת ולחייך, חיוך גדול, בתקווה שזה יוריד את הסטרס ואולי נתרגל למעמד.
אחרי כמה דקות, כשנרגענו הצלחנו לשים את המבוכה בצד, וראינו מה שהנגנים רואים- את הבעות הפנים של המנצח והתקשרות שלו איתם ואת התקשורת בינהם. זו זווית מאוד מיוחדת. וגם את הקהל ראינו, מהבמה אפשר לראות את כולם גם את השורות בסוף…
ישבנו מאחורי שלושה צ'לנים שהיו חמודים, הם דיברו איתנו והסתובבו אלינו מדיי פעם לראות שאנו נהנות.
לא בטוחה שהייתי עושה את זה שוב, בטח הייתי יושבת בגלריה למעלה ששם הסאונד הכי טוב ויש פרטיות, איפה שהאצולה פעם ישבה ועכשיו יושבים בו משפחות עם ילדים בחליפות קטנות שתופסים תנומה על הבלקון וזה סבבה לגמרי לגדול ככה.
הינה המארש שסיימו איתו את הקונצרט וכך ניראה האולם בצילום מקצועי- תהנו.
