חופש

סלע דניאל. מקום יפה.

נכתב ב-
27 באפריל 2019
ע"י

דניאל יפה היה איש מאוד מיוחד. אני זוכרת אותו גדול וחזק. יסודי. להנציח את זכרו כסלע שצופה לנוף זה דימוי שמאוד מרגש אותי.

דניאל הלך לנו מאוד מהר, תוך חצי שנה בערך.

נעמי חיפשה ומצאה את המקום שבו אפשר עדיין לחוש את נוכחותו.

לבוא להתגעגע, לטפס על סלע וליהנות מנוף הרמה.

כשאתם בדרום רמת הגולן אתם מוזמנים לבקר, תביאו אתכם תרמוס עם קפה, יש שולחן פיקניק ונוף עוצר נשימה.

כשאנחנו מתכננות RoadTrip לרמת הגולן זו בד"כ התחנה הראשונה שלנו. אפשר להמשיך משם לטיול בנחל מיצר (באביב/סתיו) או לאחד המעיינות בדרום הרמה (קיץ).

סלע דניאל נמצא קרוב למבוא חמה על שביל הגולן.

כדאי לחנות את הרכב איפה שהאוטובוס הנטוש ומשם להמשיך ברגל, אבל אפשר גם להגיע עם הרכב ממש עד לסלע.

הנה הקישור להכניס ל WAZE – סלע דניאל 

נ.צ. 32.741608, 35.680999

הזיכרונות שלי מדניאל

זה קצת מוזר, כי זה קרה ממש מזמן. אבל הזיכרון הראשון שעולה לי בראש כשאני חושבת על דניאל זה איך שהוא התמוגג בהופעה של מאיר אריאל על הדשא בקיבוץ. הוא שר איתו וידע את כל המילים.

הוא ישב איתנו (עם הנוער!) בשורות הראשונות. למאיר ולדניאל הייתה בלורית והומור כזה חינני. הדימיון ביניהם ניכר, זה ניראה קצת כאילו הם יצאו מאותו בית ילדים…

אני זוכרת אותו מתפעל מהמילים. מהביטויים. מתלהב מהשפה. איזה זמר! הוא אמר.

דניאל היה רב פעלים, כמו שאומרים אצלנו במשפחה. בשנים האחרונות לפני פטירתו הוא היה רואה החשבון של הקיבוץ ויו"ר הועד הממונה במיצר.

הוא רוב הזמן היה בדרכים, מנהל את העולם בצניעות, ישר כמו סרגל. יקה כמו סבתא לורה וחביב כמו שלמה יפה.

המשרד שלו תמיד היה מואר עד מאוחר, הרבה אחרי שכולם כבר הלכו הבייתה. בימים שהייתי נשארת עד מאוחר הייתי מדוושת בשמחה על האופניים הבייתה בטוחה שאני הכי חרוצה בסביבה. מרימה את הראש לבניין של הנהלת חשבונות ורואה שהוא עדיין עובד…

אני זוכרת כילדה, שפעם כשהלכנו לקבלת שבת בחדר אוכל, כולנו מסודרים ומצוחצים עמוק בתוך הוויית השבת שלנו, הוא הגיח מהמשרד שלו בחולצת עבודה מפוספסת ועט בכיס מוכן לקבל את השבת עם משפחתו.

כסבא, הוא לא נרתע מתינוקות להפך, זה היה מאוד משעשע לראות איש כל כך גדול מדבר עם תינוק.

אני זוכרת שהוא הרים את גור (אז בן חצי שנה) על כף יד ענקית, גבוה מעל לראש, עושה לו אווירון.

אין נכד שלא מת על זה! אמר לי וגור התגלגל מצחוק.

הוא תמיד היה מוקף בערימת נכדים.

יצא לי לעבוד עם דניאל, הייתי הממשק של התאגיד להנהלת חשבונות ולהנהלת הקיבוץ. דניאל היה היחיד שהיה קורא את כל הדו"חות שעמלתי עליהם. הוא היה קורא לי בקול דיי רועם: ילדה'לה! מה זה צריך להיות?! אני רוצה שתסבירי לי תכף ומיד! בהתחלה הייתי נבהלת ואחרי כמה דו"חות הבנתי שזו הייתה הדרך שלו להיות מעורב.

הוא תמיד שמח לראות אותי. בימינו כשלא כולם אומרים שלום על המדרכות, זה היה יוצא דופן לקבל תמיד חיוך ומילה טובה. ילדה'לה!

שלא בפני, היה אומר למי שהיה צריך שישמע, שאני בחורה רצינית. הייתי אז בתפקיד הראשון שלי. ירוקה לגמרי. זה לא היה מובן מאליו בגוורדיה הקיבוצית. אהבתי לעבוד איתו, כי למרות או אולי בגלל קשרי המשפחה, הוא לא עשה לי הנחות.

 

יש מקום

החיים האלה לא הוגנים. פתאום יום אחד, יש חצי שנה להיפרד.

נעמי הצליחה ליצור בסלע דניאל מקום להתגעגע וליהנות מהזיכרונות. איכשהו כשיושבים שם מרגישים את דניאל לרגע נוכח.

מוקדש באהבה לנעמי, יפעת, עיינה, עירא ורעות.

תודה לפפיר שעזרה לי עם הפוסט, היא גם צילמה את התמונה היפה בשחור לבן.

תגיות
מאמרים קשורים
5 תגובות
  1. הגב

    מירב

    29 באפריל 2019

    את יודעת שאני לא מקבלת הודעות למייל שיש רשומה חדשה למרות שנרשמתי כבר פעמיים? כשאני מרגישה שעבר זמן אני מתחילה לבדוק אם כתבת שוב..

    כתבת מרגש, התמונות יפות, והרשומה צובטת בלב (האמת, כמעט על כל מה שאת כותבת אני יכולה לכתוב את המשפט הזה :)).

    • הגב

      חתול

      29 באפריל 2019

      היי מירב, תודה רבה!
      לגבי הדיוור, את צודקת לגמרי. אני לא תמיד מוציאה דיוור.
      בגלל שהפוסטים לפעמים אישיים לוקח לי זמן להרגיש איתם בנוח. לעיתים אני מעלה פוסט ונותנת לעצמי כמה ימים להתרגל אליו או במקרה הזה -לבדוק עם המשפחה, לפני שאני מפיצה אותו.

  2. הגב

    יפעת אליקים

    29 באפריל 2019

    אני מזילה דמעות על אדם שלא ראיתי ולא פגשתי מעולם..
    (יש לך יכולת נדירה להעביר רגשות, ניחוח, מקום, זמן, תחושות וכו׳ בצורה יוצאת דופן!!)
    דניאל נישמע אדם חביב ומיוחד
    אדם שורשי.. מהאנשים של פעם.
    יש לו חיוך טוב ועיניים חמות ואני בטוחה שהוא השאיר בך יותר ממה שאת יודעת לספר היום..

    הצילומים שלך כגלויות מסע
    תמיד מהפנטות, צלולות וברורות
    ממחישות ומאירות כתפאורה מושלמת את הסיפור..

    עונג צרוף כתמיד
    ובזכותך דניאל נשאר..

    • הגב

      חתול

      29 באפריל 2019

      תודה רבה ❤.
      תמיד יש את ההתלבטות כמה ואיך להישאר נאמנים למה שמרגישים. במיוחד כשזה פתוח לכל. אני מודה על ההזדמנות לשתף את המקום והסיפור. שמחה שקראת 😊

  3. הגב

    מירב

    30 באפריל 2019

    הפתעת אותי. חשבתי שתכתבי שזה משהו טכני..
    קיבלתי היום הודעה למייל, אז זה עובד.
    את באמת כותבת אישי וחשוף, אבל את כותבת בעדינות, במרומז. הכתיבה שלך היא ההיפך מרוב מה שיש.

    גם מה שכתבה יפעת מדוייק.

השאר תגובה

בלוג חתול

על בלוג חתול

תמיד קראו לי חתול. מאז שאני זוכרת בערך.
זה בא מההורים, החברים הקרובים אימצו, נהיה קצת רשמי עם כל יוזר שפתחתי אבל חתול ביסס סופית את מעמדו כשגור נולד.
לאחרונה הבנתי שדברים שחשבתי שיקרו, קרו אחרת, מה שרציתי להיות כשאהיה גדולה שונה לגמרי ממה שאני עכשיו.
אבל באופן קוסמי הכל במקום. ואפילו אחלה. אז אני ממשיכה לגרגר. אני חיה את החיים עצמם. כותבת. מצלמת. אוהבת.
שזו כנראה השורה התחתונה. הבלוג הזה מוקדש באהבה לכל מי שחי את החיים שלו כמו שהם. תרגישו בבית.

שנישאר בקשר?




* ההרשמה לעדכונים כאן למעלה, אל דאגה, לא יעשה שימוש אחר במייל שלך, וכמובן שאפשר לבטל רישום בכל עת.

קרמר מוסרת שהשדה הזה יכול להיות שלך ⬇