גגול גליציה
חופש

חופש בעיר העתיקה. רוקינג דה קסבה

נכתב ב-
18 ביוני 2022
ע"י

 

ביקור בעיר העתיקה נותן פרספקטיבה על מאיפה הכל התחיל. זה טוב למי שבונה עכשיו בית ומצויין למי שרוצה להיכנס יותר למטבח. זה גם טוב למי שאין לו חשק לעבור בנתב"ג. לחזור למקורות תמיד מרומם את הנפש ונותן השראה.

אומרים שצריך לדעת לבחור את החברים שלך. וואי החברים שלי הם הכי בעולם. סביר שאם תשימו אותם בחדר אחד לא בטוח שתמצאו את הקשר. זו לא החבורה מהצבא או מהילדות או מהלימודים או משהו. ניראה לי שאני דיי אקלקטית. יש לי חברה מפה – חבר משם. יש שתיים שהולכות איתי מהילדות, אחת מהאוהל בטירונות ואלו שדרכינו איכשהו הצטלבו ולא בקטע וירטואלי. חברים כאלה של "את.ה בבית אפשר לקפוץ?" ואיכשהו זה תמיד יוצא מפגש משמח.

הקורונה דיי כיבתה את זה ואותי ונשארתי בעיקר לדגור על הביצים ולעבוד כמו משוגעת כי עסקי הדיגיטל פרחו והעבודה משחררת.

בזמן האחרון חזרתי להיפתח לעולם, 22 ימי חופש וסוג של זיבי *עכשיו* זה הזמן לחיות.

אז אני נפגשת בערך עם כל מי שרוצה להיפגש, לטייל, לבשל, לאכול, ללרלר ולבהות ביחד. הכי כייף לגלות שהחברותים זורמותים איתי. ועוד למזרח העיר…

אל קודס

וואוו לא טיילתי בירושלים מ2008. בזמנו התגוררתי בשיכון ברמת בית הכרם. זו הייתה חוויה מזעזעת וכל התקופה הזו הייתה סבל אחד גדול, אבל הייתי מטיילת מלא.

קיבלתי מאימא אוגדן ספרי טיולים מחולק לפי שכונות וכל שבת הייתי הולכת ברגל מסלול אחר.

 

רגע רקע. מה נזכרתי בירושלים באמצע החיים?

יצא שאבא של גור ביקש ממני אישור לקחת את הנער לשבוע לסיני. עניתי לו בקוליות "כן בטח תהנו ותשמרו על עצמכם!"

איך שנתקתי את השיחה החזקתי את הראש בין הידיים בידיעה שהחרדות בואו יבואו, כי בכל זאת גיל 40 זה לא פיקניק, לכן עשיתי את מה שאני עושה הכי טוב במצבים כאלו: נכנסתי לאתר של אייר פראנס וקניתי כרטיסים לפריז.

ככל שהתאריך התקרב הבנתי שלא. לא בא לי פריז ביוני. העיר מפוצצת תיירים ויקר למות וזה לא מה שבאמת ישמח אותי כרגע.

מה שבאמת אני צריכה עכשיו זו הפסקה מכל המטרות והיעדים והמדיח והסידורים, מהנביחות של הכלבה והצעקות של השכנים. אני צריכה השראה לבחירת חומרי בניה לבית שלי וזמן לבשל ממולאים.

לא צריכה ציוץ ציפורים, פשוט רעשי רקע אחרים ואם אפשר לקבל את זה עם הלם תרבות קטן ובשפה אחרת מה טוב.

ביטלתי את הכרטיסים.

השארתי את החופשה רשומה ביומן וגם את הלגיטימציה להיות על מצב טיסה והתקשרתי לאמוץ.

 

חופשה בירושלים

אמוץ ירושלמי, עכבר עיר וסמטאות רציני. כבר שנים אנחנו אומרים שנטייל ביחד. יש לנו דרייב דומה של סקרנות וחוצפה; רגל בדלת בתוספת חיוך עם Excuse me, can we please take a look? כזה פחות או יותר.

פתחנו יומנים בידיעה שהפעם זה קורה. אני לוקחת מלון ויאללה עד שנפול מהרגלים פחות או יותר.

העיר העתיקה

תקשיב אמוץ, אני לא רוצה סיור תיירים! בוא פשוט נסתובב. סבבה? זה היה הבריף שנתתי לו.

הוא לא הספיק לענות לי וכבר הרגשתי צורך לפרט גם שאני יודעת שמזרח העיר הכי מעניינת! אני לא מפחדת! מה פתאום. פשוט אימא שלי לא מרשה לי לטייל במזרח ירושלים… ואני לא רוצה להדאיג אותה.

כידוע "לא תעשי לאימא שלך את מה שאת לא רוצה שהבן שלך יעשה לך". תוך כדי שאני נואמת אני נזכרת בשוק הבשר ברובע המוסלמי. לא לחוצה בכלל!

יכולתי לשמוע את החיוך שלו דרך הטלפון. סיכמנו שנזרום.

 

שוטטנו בין הסמטאות הקרירות שמזכירות טוב מאוד מה חומר הבידוד העתיק בעולם. נכנסנו לחצרות עם דלתות נמוכות מהסטנדרט. מצאנו גם משרביות שמקררות את מי שישן על הגג.

ירדנו לבור מים עתיק, ולחשוב שכל העיר העתיקה פחות מקמ"ר. הגענו לשוק.

עשיתי שופינג של קרמיקה ארמנית וקפה. מפה לשם ביקרנו גם ברובע המוסלמי. אכלנו בחומוס ערפאת, אני שיקשקתי בהתחלה. זכרתי את השוק הזה הרבה יותר נעים, אמוץ טען שזה בראש שלי ושכלום לא השתנה. לאט לאט התחממתי כמו צפרדע שמתבשלת במים חמימים. אולי זה באמת היה רק בראש שלי. כי הגענו כמעט עד שער שכם. תלחצו על התמונות כי להגדיל אותן, יש מלא פרטים קטנים.

 

 

בתוך סמטאות האבן הקרירות, אפשר לשכוח לרגע את העולם מחוץ לחומות. אמוץ מראה לי אבנים מתקופת הרומאים ואז אני מצביעה על מקבץ אחר והוא עונה לי בקריצה "לא אלה סתם בנות כמה מאות שנים". ואז נופל לי האסימון שפה זה המקור וכל העולם בא אחר כך. פתאום בניה מאבן עושה הגיון. מרצפות חלקלקות שיפועים מדרגות אנשים עולים ויורדים בסימטה. מחכים לראות מי בא.

שתינו קפה קר בחצר היפה והמטופחת של כנסיית המשיח. גילינו שם גן תפילה קטן ויפהפה. לקחנו שם קצת את הזמן עם התיירים וזה הזכיר לי את הכנאפה מתוקה

בדרך לאנקל מוסטש
עולה לדניש טי האוס
מתרגל את האנגלית עם הציבור המקומי
מעין חזרה, או אולי הבקרוב
של המסע העתידי… אהוד בנאי

גגות- חצר גליציה וכנסיית הנוטרדאם

 

בסוף הטיול טיפסנו והתישבנו לתצפית גגות מתחת לעלווה של עץ בחצר גליציה. ירושלים מלמעלה תמיד מדהימה.

סיפרנו אחד לשניה בהתלהבות על איך שכל גגות העיר העתיקה בעצם מחוברים! לא כמו האנשים שם למטה בסימטאות… ואיזה קטע שגם את.ה יודע.ת את זה.

בערב ביקרנו בגג של הנוטרדאם הזמנו יין אדום ומרק בצל. לחיי פריז כמובן.

 

אמציה בלוך מדריך סיורים, מלהיב ומתלהב בקטע טוב. מהאנשים שמסתובבים איתם וכולם אומרים לו שלום ומפנקים בטעימות.

אם להסתובב בעיר אז הכי טוב עם מדריך מקומי. ואמציה בחירה מעולה. אם תצליחו למצוא אצלו מקום ביומן שיחקתם אותה. אני זכיתי.

תגיות
מאמרים קשורים
2 תגובות
  1. הגב

    נעם

    24 ביוני 2022

    נשמע כל כך אוב שקינאתי, יותר מזה?
    והתמונות נהדרות. ככה מנקים את הראש.

    • הגב

      חתול

      24 ביוני 2022

      תודה חבר! 😀

השאר תגובה

בלוג חתול

על בלוג חתול

תמיד קראו לי חתול. מאז שאני זוכרת בערך.
זה בא מההורים, החברים הקרובים אימצו, נהיה קצת רשמי עם כל יוזר שפתחתי אבל חתול ביסס סופית את מעמדו כשגור נולד.
לאחרונה הבנתי שדברים שחשבתי שיקרו, קרו אחרת, מה שרציתי להיות כשאהיה גדולה שונה לגמרי ממה שאני עכשיו.
אבל באופן קוסמי הכל במקום. ואפילו אחלה. אז אני ממשיכה לגרגר. אני חיה את החיים עצמם. כותבת. מצלמת. אוהבת.
שזו כנראה השורה התחתונה. הבלוג הזה מוקדש באהבה לכל מי שחי את החיים שלו כמו שהם. תרגישו בבית.

שנישאר בקשר?

* ההרשמה לעדכונים כאן למעלה, אל דאגה, לא יעשה שימוש אחר במייל שלך, וכמובן שאפשר לבטל רישום בכל עת.

קרמר מוסרת שהשדה הזה יכול להיות שלך ⬇