לעשות או לא לעשות את מונמרטר?
שנים חשבתי שאפשר לדלג על הכפר הקטן והמתויר הזה בלב פריז.
שכנעתי את עצמי שמוכרי הדיסקים, הציירים והקרציות עם המזכרות יסתדרו בלעדי.
אמ:לק- לעשות! אבל מוקדם בבוקר.
נכתב אי שם ב 2013, תודה למירב שניגבה את האבק מהפוסט הזה. אני מעלה אותו כמו שהוא לא נגעתי.
בביקור הראשון שלי בעיר התרשמתי מאוד מהסקרה קייר, הרומנטיקה של הסמטאות שבתה אותי. בביקור השני קלטתי שנורא צפוף שם (ומסחרה). מאז הדרתי רגלי מהאזור.
השנה קיבלתי ליומולדת את הספר פריזאים שמתאר את ההתרחשות ההיסטורית של פריז שרובה, איך לא, מתרכזת באזור מונמרטר. הסתקרנתי.
בטיול האחרון אימצתי המלצה להגיע לשם בבוקר לפני שהאוטובוסים באים וגם לחפש את הבגט הכי טוב בעיר (זוכה תחרות 2011).
התאהבתי. באמת.
הרי לכם המלצה לטיול במונמרטר
יש לי חיבה לשיטוטים בין סימטאות. לחובבי ההוראות הכנתי מפה שתתן לכם יופי של מסלול. כמובן שאם סימטה קורצת לכם לכו לאיבוד.
הדבר היחיד שחשוב לי להבהיר- תתחילו את המסלול בבוקר (תשע בבוקר!) אחרת אני מסירה אחריות מהתיאורים הרומנטיים מפאת עומס התיירים והאקורדיונים.
החץ הירוק מסמן את נקודת ההתחלה.
כריך ב Au Levain d'Antan
מאפייה זו היא נקודה טובה לחימום מנועים, מאפיה שכונתית זו, זכתה בתחרות "הבגט הטוב ביותר בפריז" לשנת 2011.
עכשיו דמיינו את התחרות- אלפי בגטים, טעימה עיוורת, בגט אחד מנצח. סיבה טובה לבקר לא?
אני משוגעת על בגטים ולצערי פיתחתי טעם אנין – אם זה לא בגט מסורתי (בגט טרדיסיונל) אני לא משקיעה קלוריות.
שמחתי כשנכנסתי למאפיה המשפחתית הזו, מקום קטנטן, הרים של מאפים וריח נעים כזה שמתגעגעים אליו כשחוזרים הבייתה.
איתמר נתן לי בדיוק 4 דקות להחליט מה לקנות: הוא השתמש בטקטיקה של "אל תעשי מזה סיפור, תחליטי לבד אני מחכה לך כאן בחוץ וקר לי אז יאללה".
אני מודה שנלחצתי כי הסתנוורתי מהמבחר והייתי מוכנה לקנות הכל, אז קיבלתי החלטה ניהולית פשוט להצביע על משהו מתוך הנחה שמה שאקנה לא יכול להיות רע…
הלכתי על 2 סנדוויצ'ים- אחד עם קממבר וחמאה. השני עם אנטיפסטי וגבינת פטה שהשתבח בתיק עד הצהרים..
קנינו גם שני קוראסונים שיהיה לנו כח לטפס את הגבעה של הסקרה קר…
לגבי המחיר אני זוכרת שהיה מאוד עממי, ויותר מאוחר על הגבעה הרגשנו ששיחקנו אותה כי המחירים גם טיפסו וההיצע ניראה הרבה פחות מגרה.
אם גם לכם יש לכם קטע מבגטים יתכן ותיהנו מהכתבה הבאה של יפה עירון קוץ .
אתם כמובן גם יכולים לעבור במאפיה בסוף הטיול ולהתארגן על ארוחה בדירה/במלון כמו הארוחה הפשוטה בתמונה הזו- בגט, סלמון, גבינת עיזים/שמנת וסלט עם תפוחי עץ…
יאללה מטפסים.
לדעתי חלק מהפאן של המונמרט הוא לטפס את הגבעה.
אחרי ניסיונות כיבוש מכל מיני כיוונים הגעתי למסקנה שהכי נעים לי לטפס אותה דרך הגנים המטופחים ולעצור באמצע לקחת את הזמן (וקוראסון) ולהביט בעיר מחצי גובה הגבעה.
מי שמעדיף רכבל זו גם אפשרות, עבורי עודף החמאה בטיול הזה הוביל את המצפון שלי לעבוד שעות נוספות על הוצאת אנרגיה ולא איך לחסוך אותה כך שאין לי חוויות לשתף מהרכבל…
Arènes de montmartre garden
גן יפה שמזכיר שיש אנשים שגרים במונמרטר.
בזילקת סאקרה קאר
טוב הגעתם לבזיליקה המפורסמת, תמיד משעשע אותי לקרוא עליה בספרים שמתארים את העיר, המשותף לכולם שהם משוכנעים שזה מבנה מכוער בצורה בלתי רגילה אבל הנוף אוי הנוף שנשקף מהמרפסת משגע. זה פרדוקס מגוחך שצריך לראות כדי להבין.
ביום ראשון אפשר להאזין למיסות מרטיטות (אבל שימו לב שהמאפייה שדיברתי עליה קודם סגורה).
באופן אישי אני מעדיפה את החלילים של האינדיאנים ברחבה שמחוץ לבזיליקה. פעם אפילו קניתי דיסק שלהם שנשמע הרבה פחות טוב בבית..
תחביב נוסף הוא לתצפת על יפנים מתנשפים שזה עתה עלו את הגבעה עם חצובה ומצלמה מקצועית, לא הספיקו להסדיר את הנשימה וכבר מצלמים את בח"ל על רקע העיר. איתמר היה חייב לבדוק את הכנסייה מבפנים וסיכם את החוויה כ "עוד כנסייה". גברים.
Place du Tertre -כיכר האומנים
היא כנראה המקום המתויר ביותר. הכיכר מלאה בציירים שמציירים את העיר בסגנונות שונים. פעם חשבתי שמדובר בשיא הקיטש, היום אני יודעת שבטיול הבא אני קונה שם ציור. כבר תקופה שבא לי על אייפל בסלון על רקע שקיעה ורודה.
הסימטאות הציוריות של מונמרט
המסלול ממשיך ביניהן. ייתכן שתזכרו פתאום בסצנות מהסרט אמילי.
בין לבין תמצאו גלריות עם פסלים של חתולים (איך לא) וכמובן את הבית הורוד.
Buste de dalida- אנדרטת דלידה
אם תתפזרו מהמסלול שלי תשתדלו בבקשה להגיד שלום לפסל של דלידה המהממת.
תמשיכו להמהם פרולה פרולה פרולה כל הדרך למטה
Rue Caulaincourt
אוקיי. אז למה אני לוקחת אתכם דווקא דרך השדרה הזו?במקום להמשיך לפתל אתכם בסימטאות ציוריות?
כי בשביל סמטאות ציוריות אתם לא צריכים אותי. יש משהו בשדרה הרחבה של רו קליאונקור שמדבר היסטוריה, אבל גם מרגיש את החיים במונמרט- התור לבולונז'רי בבוקר, העסקים השגרתיים וכמובן סוכנויות הנדל"ן שהיו הלהיט שלנו בטיול הזה. עברנו מסוכנות לסוכנות והשווינו מחירים.. בשיא הלהט התווכחנו אם שווה להשקיע בדירה קטנה ברובע 2 ליד פאלה רויאל ולהשכיר אותה ב airbnb או לקנות אחוזה קטנה בבורגונדי.
בסוף הסכמנו לשים את הכסף שלנו (כשיהיה לנו) על אחוזת B&B בנורמנדי. כל הדיבור הזה גרם למצב הרוח שלנו התרומם לגבהים שקל להסתחרר מהם. בשביל הספורט תבדקו מחירים ותראו שזה יותר מעשי מלקנות דירה בת"א או בזיכרון…
מפה אתם משוחררים
לפניכם כמה אופציות: להמשיך עם המסלול במפה או לקבל החלטה להמשיך עם רו קלינאונקור ולהגיע לבית הקברות של מונמרטר.
בית קברות זה לא נורא כמו שזה נשמע, למרות שכשכל מדריכי הטיולים המליצו על טיול בבית הקברות של מונמרטר די נבהלתי.
לא הבנתי איפה הכייף בסיפור הזה, במיוחד לאור העובדה שג'ים מוריסון לא קבור שם.
ובכן מדובר בגן לאומי שצריך המון סבלנות בשבילו כי למרות שהוא סופר מסודר למצוא בו קבר מסוים זו מטלה מורכבת שדורשת השקעה. אנחנו סתם הסתובבנו והתרשמנו מגילאי המנוחים, מעמדם ויחוסם המשפחתי. כתבתי על בתי קברות בפריז כאן.
אתם יכולים גם להמשיך למולן רוז' המפורסם (לא הייתי, לא יודעת).
או לכמה אזורים נהדרים כי אתם ממש קרובים: ביום יפה, תמשיכו דרך שדרות Clichy לפארק מונסו (מילוט מעולה כשיש עומס תיירים) שם תוכלו להביט בברווזים מבסוטים ובחליפות מושקעות צופות בברווזים מבסוטים.
אם אתם בקטע של מותגים ושופינג אתם די קרובים לגאלרי לה פייט ולבולבר האוסמן וכמובן לאופרה גרנייה.
מירב
תודה!
חתול
לכבוד הוא לי 👍