תמיד קראו לי חתול. מאז שאני זוכרת בערך.
זה בא מההורים, החברים הקרובים אימצו, נהיה קצת רשמי עם כל יוזר שפתחתי אבל חתול ביסס סופית את מעמדו כשגור נולד.
לאחרונה הבנתי שדברים שחשבתי שיקרו, קרו אחרת, מה שרציתי להיות כשאהיה גדולה שונה לגמרי ממה שאני עכשיו.
אבל באופן קוסמי הכל במקום. ואפילו אחלה. אז אני ממשיכה לגרגר. אני חיה את החיים עצמם. כותבת. מצלמת. אוהבת.
שזו כנראה השורה התחתונה. הבלוג הזה מוקדש באהבה לכל מי שחי את החיים שלו כמו שהם. תרגישו בבית.
קרא את המאמר
אחרי שהכל נגמר, השמלה הצרפתיה חזרה לארון והזיכרונות המודפסים לקופסא למעלה.
נשארו ההתכתבויות. הראיה החומרית האחרונה של מה שכביכול קרה. תחילתן סוערות וסופן לקוניות.
משאירות סיפור שלם לא כתוב. נעדרות ממנו שעות בטלפון. שיחות מטבחון ארוכות ורגשות גדולים וחזקים של אהבה ענקית.
ואז הגיע השיר הזה כמו חץ בלב.
תגרמתי אותו לעברית, הינה…
תביאו בירה, תנסו לתפוס פה שקיעה, התמונות יפות אך המציאות הרבה יותר.
בחודשים האחרונים נתקלתי כל הזמן באימג'ים מהממים של גבעות מדבר יפהפיות.. שכבות פודרה וחוואר, סלעי קירטון, מלא טקסטורות בשלל גוונים אבל לא הצלחתי לזהות איפה הן!
נעצתי אותן, וברגע שנוצרה לי ההזדמנות לברוח דרומה, ידעתי שאליהן אני באה. ואז…
המלצה מכל הלב לשידרוג עמדת העבודה שלכם ופינוי השולחן למה שחשוב באמת- שיהיה נוח.
כשאני חושבת על משהו טוב שיצא מהקורונה- ללא ספק זו עמדת העבודה המשודרגת שלי.
עד לפני כמה חודשים עבדתי על לפטופ, כמו רוב אנשי ה web, עבדתי מכל מקום, מוכנה לתזוזה, למשרד, לנסיעה ללקוחות או לרביצה על…
קרא את המאמר
זה קרה ללא הכנה מוקדמת, אור ליום שני כלשהו וחצי שעה לפני הקפה של הבוקר, אי שם בגיל שבע וחצי, גור ביקש שיעור במה קורה כשמאחרים לבית הספר. היה לו חצי חיוך חצוף ושובב.
ראיתי את הסלילים הצעירים בראש שלו לוחצים על Record ומקליטים את התגובה שלי. הרגשתי את הדרמה….
שמעתי השבוע את החומה של פינק פלוייד.
כמו דה ז'ה וו. רק לגיל 16 וזה מצחיק כי אני לא זוכרת מה עשיתי אתמול בבוקר, אבל את רוב המילים של האלבום הזה מסתבר שאני זוכרת לא רע.
פרספקטיבה טובה להאזנה. ושוב… המחשבות על איזה שמרנים אנחנו היום. ואיזה יופי הם ניגנו אז.
מעניין…
לספר או לא לספר. לספר. תמיד לספר. במיוחד אם אלו חדשות טובות. קארמה זוכרת כשמעבירים דברים טובים הלאה. אז יאללה נגלה גם לגוגל.. מצאנו את חירבת יפהפיה- אגוז. מקום לבהות בנוף, לכבות נוטיפיקציות ולהעביר את הראש לניוטרל.
יש משהו מאוד מגניב ולא מתאמץ ביציאה לRoad Trip באמצע השבוע, המציאות כאילו…
הכנתי פלייליסט צרפתי, כי סתיו עכשיו ואם אני לא באה ואף אחד לא בא, אז שהם יבואו ושיביאו איתם את החירות שלהם.
יושבת בסלון שלי, בריזה של סתיו נכנסת. מנשנשת שוקולד של איקה ומרגישה לכמה רגעים גאלרי לפאייט. הכי אסקפיסטי שלי בינתיים. וואי הראש שלי עדיין עובד.
מסרבת לאבד את זה….
