פרחים, עשבים, חתולים ודבורה אחת שלא נכנסה לשום פריים.
מוקדש באהבה לכל מי שצריך קצת אסקפיזם (נגיש). אגב, הספסל שלנו כבר מזמן נחלת הכלל.
מוזמנים להתיישב, משמח אותנו לראות שהוא תפוס.

רציתי גינה. כשהתייעצתי, אמרו לי שלא יגדל אצלנו כלום בגלל העלווה של השלטית והשורשים של התמר. אמרו לי גם שחבל…

זה קרה
שהדרך התמשכה לי
זה קרה
לא ידעתי איך זה בא לי.

שום דבר לא ידוע
לא שנה, לא שבוע
יש לנוע לנוע
ולחשוב שהייתי יכול
לחזור על הכל
אבל בן אדם
זה קרה.

מילים- שמוליק קראוס

יש לי בראש זיכרון ילדות עמום שחוזר כל קיץ.

נסענו לברכת הסוסים על אופניים, ישבתי אצל אבא שלי בכיסא תינוק מקדימה, זו הייתה נסיעה ארוכה ונרדמתי לו על הכידון. אני זוכרת את הטילטולים של הדרך.

הצבעים היו צהובים וחומים של רגבי אדמה יבשה ועשב. קיץ. מים. תאנים. אני זוכרת אנשים קופצים…

טס. לאן? ל״לא ידוע״ לבד ולא רגוע
הלב מאוד פצוע, בכל זאת ״נוע-נוע״
הגעגוע הוא הכוח הכי גרוע
אנ׳לא נלחם בו וגם לא נשאר כנוע
ממשיך, מחפש, עם השיט, עם הסטרס.
מה שבא בשבילים, בשבילי זה הבסט
אז סדר ת׳ווסט, כנס לקווסט, חפש, טפס
שחרר ת׳ברקס ונקסט…

#אבודיםבחלל מילים טונה 👑. תמונות מרמה"ג

יש דבר אחד טוב בפסח. תריסים וחלונות. ברצינות.
אומרים שכל יום צריך לעשות משהו שמפחיד אותך אז הנה. אחד הסיוטים שלי שהפכו למקור כוח.

זו השנה השלישית שאני מפרקת, מנקה ומרכיבה אותם לבד. אחרי שעברתי לפה הבנתי שאין ברירה. אם אני לא אעשה את זה, זה לא יקרה.

אז התמודדתי עם זה בדם…

לפעמים אני לא מאמינה שהוא שלי.