קונצרט חגיגי בפילהרמונית של וינה, ישיבה במאחורי התיזמורת באולם המוזהב Orcestra seats
הזמנתי בטעות כרטיסים נפלאים לקונצרט הפילהרמונית של וינה מאחורי התזמורת. קיבלנו את אחת החוויות המשוגעות והמיוחדות שחובבי מוזיקה קלאסית חולמים עליהן בלילות וחובבי מוזיקה באשר הם חייבים לחוות.
מסתבר שחלקים רבים באתר של ה Musikverein רק בגרמנית, ז"א בעיקר החלק החשוב של הזמנת הכרטיסים. ההרשמה אליו דורשת סבלנות וריכוז, למזלי נרשמתי אליו עוד לפני הטיסה אבל לא מצאתי כרטיסים. ערב לפני הקונצרט מצאתי כרטיסים במחיר רגיל "מציאה" בקומה השלישית והיה ניראה לי שזה מיקום סביר שבטח לא רואים בו יותר מידי אבל לשמוע בטוח נשמע… אז הלכנו על זה. וזה מה שקרה ⬇️
המחשבה הראשונה שזו הייתה טעות ואולי כדאי לפרסס.
האולם המוזהב אכן מפעים, רצינו לחוות בו קונצרט של הפילהרמונית כי זה הדבר האמיתי, כאן ניגנו שטראוס ומוצרט וביקרו פה כל כך הרבה אנשים שרק המחשבה הזו יכולה לסחרר… החוויה שכל כך הרבה נגנים מנגנים מוזיקה חיה זו חוויה מרימה, אבל לשבת איתם על הבמה מול אלפי אנשים ולקלוט שאלפי זוגות עיניים רואות אותנו ושהאולם מצולם זו חוויה מלחיצה, ואם זה לא מספיק- רק המחשבה שתתפוס אותנו התראה של פיקוד העורף במהלך הקונצרט היא התקף חרדה קטן.
הסתכלתי על אימא במבט של נשארות או הולכות? נשארות.
אז עכשיו לשבת ולחייך, חיוך גדול, בתקווה שזה יוריד את הסטרס ואולי נתרגל למעמד.
אחרי כמה דקות שנרגענו שמנו את המבוכה בצד, וראינו מה שהנגנים רואים, את הבעות הפנים של המנצח והתקשרות שלו איתם זו זווית מאוד מיוחדת. וגם את הקהל, מהבמה אפשר לראות גם את השורות בסוף…
ישבנו מאחורי שלושה צ'לנים שהיו חמודים, הם דיברו איתנו והסתובבו אלינו מדיי פעם לראות שאנחנו בסדר.
לא בטוחה שהייתי עושה את זה שוב, בטח הייתי יושבת בגלריה למעלה ששם הסאונד הכי טוב ויש פרטיות, למרות שממקום מושבינו בתזמורת ראינו ילדים תופסים תנומה ומבוגרים שמדי פעם בודקים הודעות. מהבמה רואים הכל כי כידוע קלישאות מבוססות על דברים שקרו באמת, אני רואה אתכם!
הינה המארש שסיימו איתו את הקונצרט וככה ניראה האולם בצילום מקצועי- תהנו.
