מי זאת חתול. למה שם עט ותודות

השם הוא חתול. אתם יכולים לקרוא לי ח-תול במלעיל.

בזמני הלא פנוי אני מתפרנסת מכתיבת תוכן (לאנשים אחרים) בעיקר דיגיטל אבל יש לי גם מקום חם בלב למפרטים טכניים. כנראה ששנים בענף הרכב הכבד והמיכון החקלאי עושות טוב למוזה.
בחיים עצמם, אני במטבח ומצלמת הכל, חוץ מאוכל. יש לי חיבה מיוחדת לצלחות ריקות ואנשים שמבקשים עוד.
אני רוכבת על אופניים כי אני אוהבת את הבריזה ואת הטבע שמשתנה עם עונות השנה. אני רוכבת בד"כ עם גור (הבן שלי) שהוא ללא ספק פרטנר מספר אחד.

בראש ובלב יש תמיד מלא מוזיקה. אולי כי חינכו אותי שצריך לקום בבוקר עם שיר בלב ואולי כי יש נחמה מסוימת בידיעה ש"מישהו כתב את זה קודם"… בחרתי לאוורר פה את הפלייליסט שלי, שנקרא "סתם קיטש" כדי שהשם יחייב ☺. לשירותכם ערוץ הספוטיפיי שלי והיוטיוב לעניינים קצת יותר אקלקטיים (פלוס הופעות חיות וכאלה).
יש לי גם דחף בלתי נשלט לצאת לחופששש מידיי פעם, אשתף פה מסעות מסוגים שונים שהיו לי מעניינים.
וכן. יש את פריז שתמיד תהיה… בית שני. אפילו שאני לא מבקרת אותה מספיק היא יום-יום במחשבותיי.

רוב התמונות פה מצולמות עם הטלפון שלי או עם מצלמת קנון שקיבלתי במתנה מאח שלי.

אני מקווה שהבלוג הזה יסמן את הצ'ק אאוט שלי מרשתות חברתית. אין לי כוונות להיעלם, רק להוריד מינונים.

אעדכן מידיי פעם את האינסטגרם כדי לשמור על הגחלת, אבל החיים רחוקים מלהיות אינסטה, לכן הסיפור המלא יעלה כאן ורק כאן.
צוקי, אני לא עובדת אצלך יותר. כמה משחרר לכתוב את זה.
אני שומרת פה על שם עט כדי שבאמת ארגיש חופשי לכתוב מבלי לפגוע בפרטיות שלנו, מהסיבה הזו לא אאשר תגובות שפונות אלי בשמי הפרטי או חושפות את מקום מגורינו.

תודות.

לאיתמר. שהבין שאני צריכה מקום ובנה עבורי את הבלוג הראשון. אתה יחיד ומיוחד. תודה על הכל.

לחתולייה שלי. אתם יודעים מי אתם ועל מה התודה.

לפפיר. שחשבה שזה רעיון נהדר.

ליפעת. שהתלהבה ביחד איתי ועזרה לי עם ההחלטות.

לדייב ולצוות של דובל- שעיצבו ובנו את האתר. שמחה שבחרתי בדרך הארוכה. תודה על התהליך. כייף לעבוד אתכם.

והכי תודה לכם שאתם קוראים ועושים לי חשק ליצור.