פריז ז'ה טם

דברי אלי בפרחים

נכתב ב-
24 במאי 2016
ע"י

תמיד רציתי להסתובב עם זר פרחים בעיר. כל כך מתבקש. ועל פניו לא בהישג יד. אז זהו שלא עוד.

חנויות פרחים בפריז תמיד הלהיבו אותי. הסידורים והעציצים כל כך יפים ומלאים בשיק אירופאי כזה ששום גלובליזציה לא יכולה עליו.

מאידך כתיירת התבאסתי לקנות ולהיפרד מזר או מעציץ כל כך מהר. תמיד עברתי ליד חנויות פרחים מהר לפני שהבאסה תגיע.

בביקור הנוכחי החלטתי לעשות עם הקרייבינג הזה מעשה. החלטתי למי אני הולכת לתת את הזר הכי יפה שאמצא.

התרגשתי שסוף סוף יש לי סיבה לקנות זר מהמם. זר צרפתי כמו שתמיד רציתי. באומץ ונחישות שטפתי את העיניים בחנויות פרחים עם כוונות כנות לקנות.
היה לי ברור שאני הולכת על אדמוניות (פיונים) שבארץ לא מוכרים אותן אבל שמעתי שיש מישהו ברמה"ג שמגדל אותן ליצוא…

כשהמוכרת ארזה לי את הזר היא סגרה אותו בנייר אטום וגבוה כך שאי אפשר לראות את הפרחים רק אם ממש דוחפים את האף..
אמרתי לה שזו צורה מאוד שונה משיטת הצלופן שיש אצלנו. היא הסבירה לי שהסיבה לכך היא שהזר הוא הפתעה וצורה כזו של אריזה מגבירה את אפקט ההפתעה.
זה גרם לי לחשוב על פערי התרבות שלנו-

אצלנו רוצים שיהיה גדול ושכולם יראו = יותר אהבה.

אצלם שיהיה קטן ומעוצב ושההפתעה תהיה גדולה.

את זר האדמוניות נתתי לואלרי, מנהלת המלון. אנחנו בקשר עוד מהביקור הקודם, שמרנו על קשר במהלך השנה כשהיו פיגועים בפריז וכשהיו פיגועים בישראל.. לנוכח הייאוש וחוסר האונים המשותף לשתי המדינות נהיינו חברות… האמת שנהיינו חברות בכל מקרה.

זר אדמונית שמתפתח ומשתבח מיום ליום.

תגיות
מאמרים קשורים

השאר תגובה

בלוג חתול

על בלוג חתול

תמיד קראו לי חתול. מאז שאני זוכרת בערך.
זה בא מההורים, החברים הקרובים אימצו, נהיה קצת רשמי עם כל יוזר שפתחתי אבל חתול ביסס סופית את מעמדו כשגור נולד.
לאחרונה הבנתי שדברים שחשבתי שיקרו, קרו אחרת, מה שרציתי להיות כשאהיה גדולה שונה לגמרי ממה שאני עכשיו.
אבל באופן קוסמי הכל במקום. ואפילו אחלה. אז אני ממשיכה לגרגר. אני חיה את החיים עצמם. כותבת. מצלמת. אוהבת.
שזו כנראה השורה התחתונה. הבלוג הזה מוקדש באהבה לכל מי שחי את החיים שלו כמו שהם. תרגישו בבית.

שנישאר בקשר?




* ההרשמה לעדכונים כאן למעלה, אל דאגה, לא יעשה שימוש אחר במייל שלך, וכמובן שאפשר לבטל רישום בכל עת.

קרמר מוסרת שהשדה הזה יכול להיות שלך ⬇