דברי אלי בפרחים
תמיד רציתי להסתובב עם זר פרחים בעיר. כל כך מתבקש. ועל פניו לא בהישג יד. אז זהו שלא עוד.
חנויות פרחים בפריז תמיד הלהיבו אותי. הסידורים והעציצים כל כך יפים ומלאים בשיק אירופאי כזה ששום גלובליזציה לא יכולה עליו.
מאידך כתיירת התבאסתי לקנות ולהיפרד מזר או מעציץ כל כך מהר. תמיד עברתי ליד חנויות פרחים מהר לפני שהבאסה תגיע.
בביקור הנוכחי החלטתי לעשות עם הקרייבינג הזה מעשה. החלטתי למי אני הולכת לתת את הזר הכי יפה שאמצא.
התרגשתי שסוף סוף יש לי סיבה לקנות זר מהמם. זר צרפתי כמו שתמיד רציתי. באומץ ונחישות שטפתי את העיניים בחנויות פרחים עם כוונות כנות לקנות.
היה לי ברור שאני הולכת על אדמוניות (פיונים) שבארץ לא מוכרים אותן אבל שמעתי שיש מישהו ברמה"ג שמגדל אותן ליצוא…
כשהמוכרת ארזה לי את הזר היא סגרה אותו בנייר אטום וגבוה כך שאי אפשר לראות את הפרחים רק אם ממש דוחפים את האף..
אמרתי לה שזו צורה מאוד שונה משיטת הצלופן שיש אצלנו. היא הסבירה לי שהסיבה לכך היא שהזר הוא הפתעה וצורה כזו של אריזה מגבירה את אפקט ההפתעה.
זה גרם לי לחשוב על פערי התרבות שלנו-
אצלנו רוצים שיהיה גדול ושכולם יראו = יותר אהבה.
אצלם שיהיה קטן ומעוצב ושההפתעה תהיה גדולה.
את זר האדמוניות נתתי לואלרי, מנהלת המלון. אנחנו בקשר עוד מהביקור הקודם, שמרנו על קשר במהלך השנה כשהיו פיגועים בפריז וכשהיו פיגועים בישראל.. לנוכח הייאוש וחוסר האונים המשותף לשתי המדינות נהיינו חברות… האמת שנהיינו חברות בכל מקרה.
זר אדמונית שמתפתח ומשתבח מיום ליום.
