אני לא חובבת מוזיאונים, אבל גנים של מוזיאונים דווקא כן.
הגן של מוזיאון רודן צולם בכל כך הרבה סרטים, בעיקר כרקע להתרחשות.
זכורה לי היטב הסצנה מחצות בפריז כשהאמריקאים פוסעים בגן היפהפה ומתווכחים ליד אחד הפסלים (וודי אלן). זו סצנה שתמיד משעשעת אותי. אתם במקום כל כך יפה. למה להתווכח?

כנראה שזה…

אני לא כל כך מבינה איך הגעתי עד הלום בלי לנסות את זה. זה אדיר. באמת.
שיט על הסן תמיד ניראה לי כמו בזבוז זמן, ובכלל כל מה שקשור להצטופפות גדול עליי.

וואלרי מהמלון נתנה לנו כרטיסים מתנה. סוג של תודה שאתם מתמידים איתנו. עברה בי המחשבה: מכל הצ'ופרים בעולם זה…

לפני כל ביקור בעיר אני מסמנת מטרה אחת לשופינג. משהו שאין לי, שתמיד רציתי, משהו שקשה למצוא בארץ, משהו עם שיק אירופאי, פריט שעשויי כמו שצריך.
בשנים האחרונות החשק הזה דיי דעך כי כבר יש פה הכל. מצד שני עדיין יש כמה פריטים שהם כל כך אירופאים שלמצוא אותם בארץ…

לפני הביקור האחרון הייתי צריכה להתעדכן ומהר, הרי לא ביקרתי כבר שנה ובמונחים של עיר זה חצי נצח.
התחלתי לעקוב אחרי בלוגריות פריזאיות וחצי פריזאיות (כאלה ש"רק" חיות את החלום). המשותף לכולן שהן צעירות/מגניבות/יודעות לייצר אימג'ים לטעמי ולחיות את העיר.
זה היה דיל טוב: הן גרמו לי להעשיר להן את קופת…

לא זוכרת איך בדיוק מצאתי את 5 Rue de Verneuil, מנפלאות האינסטגרם כנראה.
מהמקומות שבחיים לא הייתי חושבת לחפש. אבל משהו במחוות של הגרפיטי נראו לי מעניינות במיוחד.

תמיד דמיינתי את הסצנה שמלודי נלסון נכנסת עם האופניים שלה לתוך הרולס רויס שלו או שבעצם הוא נכנס בה.
התפאורה הייתה לי ברורה לגמרי….

קפה בבוקר, קרוק מסייה בצהרים, דרינק אחה"צ וחשק לא מוסבר לקרם ברולה בעשר וחצי בלילה.
אלה הסיבות לבחור את הלינה שלכם קרוב לקפה שכונתי שווה במיוחד.
הנה רשימת המוצלחים שלי (שניים) כי לדעתי אין טעם לזפזפ בין יותר- ככל שמתמידים לחזור למקום, מקבלים יותר כוכביות וחיוכים.

Le Hibou
הקפה יקר אש על כן…

דמיינו לכם.. רוכבים על גדות הסיין. חולפים ליד הנוטרדאם בנתיב של האוטובוסים (!)
מנסים לשמור על קור רוח.. אחרי 2 דקות מבינים שזה לא ביג דיל… מתרגלים לרעיון ונהנים מהנוף…
המבט נפתח קדימה. נהנים מהבריזה. מרימים הילוך. הנה סנט שאפל! עשר דקות נוספות והנה האייפל מצד שמאל.
עולים על גשר Bir-Hakeim כדי לחצות…