תמיד קראו לי חתול. מאז שאני זוכרת בערך.
זה בא מההורים, החברים הקרובים אימצו, נהיה קצת רשמי עם כל יוזר שפתחתי אבל חתול ביסס סופית את מעמדו כשגור נולד.
לאחרונה הבנתי שדברים שחשבתי שיקרו, קרו אחרת, מה שרציתי להיות כשאהיה גדולה שונה לגמרי ממה שאני עכשיו.
אבל באופן קוסמי הכל במקום. ואפילו אחלה. אז אני ממשיכה לגרגר. אני חיה את החיים עצמם. כותבת. מצלמת. אוהבת.
שזו כנראה השורה התחתונה. הבלוג הזה מוקדש באהבה לכל מי שחי את החיים שלו כמו שהם. תרגישו בבית.
תמיד רציתי להסתובב עם זר פרחים בעיר. כל כך מתבקש. ועל פניו לא בהישג יד. אז זהו שלא עוד.
חנויות פרחים בפריז תמיד הלהיבו אותי. הסידורים והעציצים כל כך יפים ומלאים בשיק אירופאי כזה ששום גלובליזציה לא יכולה עליו.
מאידך כתיירת התבאסתי לקנות ולהיפרד מזר או מעציץ כל כך מהר. תמיד…
"פריז כבר לא אותו דבר."
מחשבה מעציבה כל הדרך מ CDG למלון. מאהלים ואשפה ברחובות.
גרפיטי מהסוג המכוער. האקספו ניראה מוזנח, מסעדות הודיות אחת אחרי השנייה. אנשים נוסעים ברכבים חבוטים. זכרתי שהפרברים מגעילים אבל הינה אנחנו כבר בכניסה לעיר. "ככה לא זכרתי אותה"…
פתאום, כמו בסרט טוב, מאחת הדלתות של בניין גדול…
*עדכון* זהו פוסט ארכיון.. נכתב אי שם ב 2012. הטיול הכי רומנטי וכייפי שחוויתי. סעו לשם בלי להסס רק תצליבו מידע לפני הנסיעה..
אני לא אוהבת יין מבעבע. או לפחות כך חשבתי. תמיד זה הזכיר לי יין פנטזיה מה 80'… או למברוסקו שברוב המקרים מזכיר לי פאנטה על גזים. לא…
