ילדים בחופששש

חצבים פורחים בתל יודפת!

נכתב ב-
12 בספטמבר 2018
ע"י

אנחנו אוהבים לבקר בתל יודפת לפחות פעמיים בשנה, בסתיו ללטף חצבים ובחורף לחפש הרפתקאות במערות המסתור של התל.

הבשורות הטובות נכון לכתיבת שורות אלו, שהחצבים כבר פורחים והתל לבן וחגיגי (ביודפת החצבים פורחים מאוחר יחסית).

יש לי מקום חם בלב למקום הזה, לאורך שנים תמיד כייף לחזור אליו, בכל הרכב. בזמן האחרון כל פעם שאני באה עם גור אני שמחה שגם הוא בעניין.

הידעת? החצב לא פורח בשלמותו אלא 7-8 ס"מ כל פעם. הפריחה מתקדמת לאיטה מלמטה למעלה. תודה נעמה!

 

איך מגיעים? אנחנו אוהבים ללכת ברגל אז אם השער של הישוב פתוח- אנחנו חונים בקצה הישוב,

עוברים את השער הירוק, הולכים עם הסמ"ש האדום עד לתל. בדרך עוברים ליד חווה של מישהו שבכייף הייתי מוכנה לגור שם במקומו… ההליכה עד לתל קלה, בערך 1.5 ק"מ לכל כיוון.

אופציה נוספת- אם אתם רוצים לשמור אנרגיה לטיפוס וטיול בתל או שהילדים ממש צעירים, דלגו על ההליכה ותחנו את הרכב מתחת לתל (בכניסה ליודפת פונים שמאלה לתל יודפת וכביש גישה נוח מוביל לתל).

התל מאוד מעניין ונגיש, יש בו מייצגים יפהפים והילדים אוהבים להיכנס לסיפורים (במיוחד בחנוכה!) ולחקור את המערות.

מגיעים לתל המון אנשים כל השנה (בסופ"ש בעיקר).

בקיץ-סתיו הכי כייף לטייל אחרי הצהרים, יש בריזה נעימה.

בחורף אנחנו בד"כ באים בבוקר לפני שכולם מגיעים (בסביבות תשע).

ככה ניראה בחורף..

 

אוכל. אם לא אכלתם מספיק במבה בדרך.. יש מסעדה מזרחית נחמדה עם צ'יפס וחצי דונם שניצל בתחנת דלק בכניסה לכאוכב אל היג'ה. אגב, האקווריום דגים שלהם הופעה.

שימו ❤ שהמרכז המסחרי ביודפת נסגר בקיץ ב 17.00, יש שם בית קפה עם נוף, גלריות וסיבות להוציא כסף או לדלג על זה.

 

תגיות
2 תגובות
  1. הגב

    יפעת

    14 בספטמבר 2018

    אריק יעיד כמה אני לא אוהבת טייולי שטח.. זאת אומרת אני לא אוהבת לצעוד אליהם, אין לי בעיה שינחיתו אותי בול ביעד ואז הכי כייף לי בעולם… אבל שאת מתארת את הדרך ״בדרך עוברים ליד חווה של מישהו..״
    (הדמיון שלי כבר עף רחוק על אלו אוצרות/דלתות אני בטח אצלם שם)
    בצרוף התמונות הנפלאות שלך..

    הלכתי לנעול נעלי ספורט… 😊

    תודה שאת מחזירה טעם לכתיבה!!

    • הגב

      hatul

      14 בספטמבר 2018

      מקסימום טבע מינימום מאמץ. את בחברה טובה 🙂 מזכירה לך שיש לכם תחנת התרעננות אצלנו 🍦🍸

השאר תגובה

בלוג חתול

על בלוג חתול

תמיד קראו לי חתול. מאז שאני זוכרת בערך.
זה בא מההורים, החברים הקרובים אימצו, נהיה קצת רשמי עם כל יוזר שפתחתי אבל חתול ביסס סופית את מעמדו כשגור נולד.
לאחרונה הבנתי שדברים שחשבתי שיקרו, קרו אחרת, מה שרציתי להיות כשאהיה גדולה שונה לגמרי ממה שאני עכשיו.
אבל באופן קוסמי הכל במקום. ואפילו אחלה. אז אני ממשיכה לגרגר. אני חיה את החיים עצמם. כותבת. מצלמת. אוהבת.
שזו כנראה השורה התחתונה. הבלוג הזה מוקדש באהבה לכל מי שחי את החיים שלו כמו שהם. תרגישו בבית.

שנישאר בקשר?




* ההרשמה לעדכונים כאן למעלה, אל דאגה, לא יעשה שימוש אחר במייל שלך, וכמובן שאפשר לבטל רישום בכל עת.

קרמר מוסרת שהשדה הזה יכול להיות שלך ⬇