ניל יאנג והירוקים. על התור לסלט ושוק מובר (Maubert)
כל ביקור אני קופצת לשוק מובר, ניראה שהגלובליזציה לא הגיעה אליו והוא נישאר שכונתי ומאוד פורצתי (צרפתי עם קורט התנשאות).
תמיד קורים בו דברים נחמדים. וזו סיבה מספיק טובה להתחיל…
כל ביקור אני קופצת לשוק מובר, ניראה שהגלובליזציה לא הגיעה אליו והוא נישאר שכונתי ומאוד פורצתי (צרפתי עם קורט התנשאות).
תמיד קורים בו דברים נחמדים. וזו סיבה מספיק טובה להתחיל…
תמיד קראו לי חתול. מאז שאני זוכרת בערך.
זה בא מההורים, החברים הקרובים אימצו, נהיה קצת רשמי עם כל יוזר שפתחתי אבל חתול ביסס סופית את מעמדו כשגור נולד.
לאחרונה הבנתי שדברים שחשבתי שיקרו, קרו אחרת, מה שרציתי להיות כשאהיה גדולה שונה לגמרי ממה שאני עכשיו.
אבל באופן קוסמי הכל במקום. ואפילו אחלה. אז אני ממשיכה לגרגר. אני חיה את החיים עצמם. כותבת. מצלמת. אוהבת.
שזו כנראה השורה התחתונה. הבלוג הזה מוקדש באהבה לכל מי שחי את החיים שלו כמו שהם. תרגישו בבית.
