סיור וינטג' בפריז עם סטייליסטית צרפתיה
בחיפושי אחר אותו ז'ה נה סה קווה חמקמק, קבעתי עם סטייליסטית פריזאית לבוקר של שופינג במארה. חוויה מוזרה ומעניינת, זכיתי להצצה לעולם הבא של מותגי היוקרה וחזרתי הבייתה עם הרבה חומר…
בחיפושי אחר אותו ז'ה נה סה קווה חמקמק, קבעתי עם סטייליסטית פריזאית לבוקר של שופינג במארה. חוויה מוזרה ומעניינת, זכיתי להצצה לעולם הבא של מותגי היוקרה וחזרתי הבייתה עם הרבה חומר…
להלן רשימת המשאלות הפרטית שלי.
היא לקוחה מתוך המקום הכי חם בתיבת המייל שלי. AKA קן תפילותיי הנידחות (תודה ח.נ ביאליק).
החלטתי לשתף אותה אתכם כי כרגע אני לא נוסעת לשומקום…
כל ביקור אני קופצת לשוק מובר, ניראה שהגלובליזציה לא הגיעה אליו והוא נישאר שכונתי ומאוד פורצתי (צרפתי עם קורט התנשאות).
תמיד קורים בו דברים נחמדים. וזו סיבה מספיק טובה להתחיל…
לפני כל ביקור בעיר אני מסמנת מטרה אחת לשופינג. משהו שאין לי, שתמיד רציתי, משהו שקשה למצוא בארץ, משהו עם שיק אירופאי, פריט שעשויי כמו שצריך.
בשנים האחרונות החשק הזה…
לפני הביקור האחרון הייתי צריכה להתעדכן ומהר, הרי לא ביקרתי כבר שנה ובמונחים של עיר זה חצי נצח.
התחלתי לעקוב אחרי בלוגריות פריזאיות וחצי פריזאיות (כאלה ש"רק" חיות את החלום)….
תמיד קראו לי חתול. מאז שאני זוכרת בערך.
זה בא מההורים, החברים הקרובים אימצו, נהיה קצת רשמי עם כל יוזר שפתחתי אבל חתול ביסס סופית את מעמדו כשגור נולד.
לאחרונה הבנתי שדברים שחשבתי שיקרו, קרו אחרת, מה שרציתי להיות כשאהיה גדולה שונה לגמרי ממה שאני עכשיו.
אבל באופן קוסמי הכל במקום. ואפילו אחלה. אז אני ממשיכה לגרגר. אני חיה את החיים עצמם. כותבת. מצלמת. אוהבת.
שזו כנראה השורה התחתונה. הבלוג הזה מוקדש באהבה לכל מי שחי את החיים שלו כמו שהם. תרגישו בבית.
