מכונת זמן
שמעתי השבוע את החומה של פינק פלוייד.
כמו דה ז'ה וו. רק לגיל 16 וזה מצחיק כי אני לא זוכרת מה עשיתי אתמול בבוקר, אבל את רוב המילים של האלבום…
שמעתי השבוע את החומה של פינק פלוייד.
כמו דה ז'ה וו. רק לגיל 16 וזה מצחיק כי אני לא זוכרת מה עשיתי אתמול בבוקר, אבל את רוב המילים של האלבום…
לספר או לא לספר. לספר. תמיד לספר. במיוחד אם אלו חדשות טובות. קארמה זוכרת כשמעבירים דברים טובים הלאה. אז יאללה נגלה גם לגוגל.. מצאנו את חירבת יפהפיה- אגוז. מקום…
פעם בשעת לילה מאוחרת, גיגלתי "מה עושים עם חתול משוגע?" זה כניראה היה הכי נמוך שלנו, של קרמר ושלי, אבל שרדנו את זה כדי לספר. מאז עברנו דרך, וכיום…
חבר כתב פעם: שמישהו כבר יעזור לי להחליט: לנה דל ריי- וויט טראש או גאונה?
האמירה שלו בעיקר עיצבנה אותי. שנים התהפכתי על זה, כל פעם כששמעתי אותה. בפרספקטיבה של…
תמיד קראו לי חתול. מאז שאני זוכרת בערך.
זה בא מההורים, החברים הקרובים אימצו, נהיה קצת רשמי עם כל יוזר שפתחתי אבל חתול ביסס סופית את מעמדו כשגור נולד.
לאחרונה הבנתי שדברים שחשבתי שיקרו, קרו אחרת, מה שרציתי להיות כשאהיה גדולה שונה לגמרי ממה שאני עכשיו.
אבל באופן קוסמי הכל במקום. ואפילו אחלה. אז אני ממשיכה לגרגר. אני חיה את החיים עצמם. כותבת. מצלמת. אוהבת.
שזו כנראה השורה התחתונה. הבלוג הזה מוקדש באהבה לכל מי שחי את החיים שלו כמו שהם. תרגישו בבית.
