פריז היא מקום בלב ומקום לחלום עליו.
בית שני שלי. אני חוזרת אליה כל שנה (כמעט).
תמיד שואלים אותי כמה פעמים ביקרתי בה? וואלה הפסקתי לספור. יש גם הרבה ששואלים מה שכחתי שם ואם לא נמאס לי? למדתי לא לענות על זה. כי זו מערכת יחסים, רק עם עיר.
הביקור הראשון שלי בעיר היה כשהייתי בת 18, פריז היממה אותי. השפה, התרבות, ההתנשאות, ההומור, השיק, היופי, התסכולים והאכול. לא, לא הבנתי את הצרפתים האלה. אבל משהו בכל זה. בשפע של הויטרינות קסם לי. זה היה תמהיל של כל מה שאני לא מכירה מהבית.
לפני 20 שנה, קוראסון היה מאפה גדול ומתוק מידיי עם פצפוצי "כאילו" שוקולד וטעם קשוח של שמרים עם מרגרינה. גם נסיעה לחו"ל הייתה כזו. אישו.
היינו חוזרות עם מזוודות מלאות בדברים שאין בארץ. אפילו קפה היינו דוחפות למזוודה כי הבלנד הצרפתי של נסטלה פשוט לקח את הטסטרס צ'וייס בהליכה. כשנגמרה האספקה היינו מקטרות שאין ברירה צריך לנסוע שוב.
היום אפשר למצוא הכל בארץ. בדגש על קוראסון טוב. גם קולטורה. ת"א נהייתה בשבילי תחליף סם.
כשאני חושבת היום על פריז של שנות ה 90 אני מתגעגעת לפערי תרבות, להתלהבות, לזרות. למי שהייתי אז כשאימא קנתה לי את המעיל צמר הראשון.
אני מתגעגעת לסלון של דודה רות שהשקיף על האייפל, למעדנייה המהפנטת ברו דה פאסי. לחדר במלון עם הוילונות הכבדים.
לפני כל נסיעה אני נזכרת בזכות הביס הראשון, טקס שלמדתי מיאיר גרבוז, בגט-חמאה-צנוניות מאורכות וגבינת פון ל'אבק עם יין בורדו על ספסל ירוק.
היום אני נטולת אמביציות לכבוש מונומנטים או לקנות דברים שאין בבית. כי באמת שכבר יש לי הכל.
לרוב אני יושבת על ספסל ירוק עם סלסלה של פטל ובוהה בהתרחשות שעדיין כה זרה לי ומרתקת. פריז תמיד מקסימה, ותמיד מחכה לי.
הייתי בפריז לפני שבועיים. חזרתי עם ערמות של חוויות. דברים מדליקים באמת, חומר בערה איכותי לשנה לפחות.
ביום שישי האחרון הייתי עסוקה בלכתוב, הזמן עף לי. מין פרץ התלהבות שובב שכבר חודשים לא ביקר פה, כי בשנה האחרונה כל השבתות שלי הוקדשו לכתיבת התואר השני, שלפעמים הרגישה כמו סחיטת שפורפרת…
בחיפושי אחר אותו ז'ה נה סה קווה חמקמק, קבעתי עם סטייליסטית פריזאית לבוקר של שופינג במארה. חוויה מוזרה ומעניינת, זכיתי להצצה לעולם הבא של מותגי היוקרה וחזרתי הבייתה עם הרבה חומר למחשבה ומעיל אחד שכניראה ישאר רלוונטי לנצח
הצתה מאוחרת. יש דברים שמבינים את טיבם רק בדיעבד. לכן לא כתבתי על הסיור ההוא עם…
הכנתי פלייליסט צרפתי, כי סתיו עכשיו ואם אני לא באה ואף אחד לא בא, אז שהם יבואו ושיביאו איתם את החירות שלהם.
יושבת בסלון שלי, בריזה של סתיו נכנסת. מנשנשת שוקולד של איקה ומרגישה לכמה רגעים גאלרי לפאייט. הכי אסקפיסטי שלי בינתיים. וואי הראש שלי עדיין עובד.
מסרבת לאבד את זה….
להלן רשימת המשאלות הפרטית שלי.
היא לקוחה מתוך המקום הכי חם בתיבת המייל שלי. AKA קן תפילותיי הנידחות (תודה ח.נ ביאליק).
החלטתי לשתף אותה אתכם כי כרגע אני לא נוסעת לשומקום (עומס יתר, החיים עצמם)… יש בה כמה דברים עם תאריך תפוגה או תאריך מימוש קרובים, אז אם אני לא… אולי…
"גם את זה הם עושים כמו שצריך".
אם בא לכם טעים ובריא קבלו המלצה למסעדה סופר טרנדית וכייפית. הבטן שלנו מאוד נהנתה.
אני הולכת לזרוק כאן כתובת ברובע ה 17 שזה רובע עסקים ומגורים.
לכאורה המיקום לא קשור לכלום אבל, זה בדרך שלכם אם אתם באזור שער הניצחון, פארק מונסו או שאתם…
יצא לנו לראות הופעת בלט באחד המונומנטים המפוארים והמפורסמים של פריז. בילוי נגיש לפריזאים, כמעט קז'ואל.
ללא ספק אחד הדברים הבלתי נשכחים שיצא לי לעשות בעיר.
מוזמנים לפוזות חליפות ושמלות על מדרגות האופרה, רק בלי פלאש בבקשה ?
למה בלי פלאש? כי אסור לצלם במתחם עם פלאש. קצת כמו להגיד: כאן מותר…
שנים חשבתי שאפשר לדלג על הכפר הקטן והמתויר הזה בלב פריז.
שכנעתי את עצמי שמוכרי הדיסקים, הציירים והקרציות עם המזכרות יסתדרו בלעדי.
אמ:לק- לעשות! אבל מוקדם בבוקר.
נכתב אי שם ב 2013, תודה למירב שניגבה את האבק מהפוסט הזה. אני מעלה אותו כמו שהוא לא נגעתי.
בביקור הראשון שלי בעיר התרשמתי מאוד…
כל ביקור אני קופצת לשוק מובר, ניראה שהגלובליזציה לא הגיעה אליו והוא נישאר שכונתי ומאוד פורצתי (צרפתי עם קורט התנשאות).
תמיד קורים בו דברים נחמדים. וזו סיבה מספיק טובה להתחיל בו את הבוקר.
הפעם ראיתי שיש תור מפואר בדוכן הירוקים, צרפתים לא מתקהלים סתם, צריכה להיות סיבה טובה אז תפסתי מקום…
אחד הבילויים הכי מעניינים בפריז הם בתי קברות. זה נשמע נורא, אני יודעת. אבל כמו כל דבר פריזאי הם אסתטיים ומלאי הומור.
יש לכם שלוש סיבות להמשיך לקרוא-
1. סימנתם וי על כל הרשימה שהבאתם מהבית ובא לכם לחוות משהו קצת אחר.
2. אתם מוצפים מהעיר ורוצים רגע לנוח.
3. אתם רוצים להכיר…
פריז על אופניים מהממת. כתבתי על זה ועל הסיבות לשכור אופניים בפריז כאן
אני רוצה רגע לעדכן כמה דברים טכניים. קצת אינפורמציה על השכרת אופניים לעומת שימוש באופניים העירוניים.
בעבר הייתי משכירה אופניים עירוניים של VELIB (התל אופן הפריזאי…) זה היה נוח ופרקטי.
לאחרונה ווליב החליפו זיכיון ושידרגו את כל האופניים שלהם,…
תמיד קראו לי חתול. מאז שאני זוכרת בערך.
זה בא מההורים, החברים הקרובים אימצו, נהיה קצת רשמי עם כל יוזר שפתחתי אבל חתול ביסס סופית את מעמדו כשגור נולד.
לאחרונה הבנתי שדברים שחשבתי שיקרו, קרו אחרת, מה שרציתי להיות כשאהיה גדולה שונה לגמרי ממה שאני עכשיו.
אבל באופן קוסמי הכל במקום. ואפילו אחלה. אז אני ממשיכה לגרגר. אני חיה את החיים עצמם. כותבת. מצלמת. אוהבת.
שזו כנראה השורה התחתונה. הבלוג הזה מוקדש באהבה לכל מי שחי את החיים שלו כמו שהם. תרגישו בבית.
