הדחף לעוף מפה והתרוששות עונתית בסיום החופש הגדול הביאו אותי לחפש פתרון הגיוני לסיר לחץ הזה של החגים. ניסיתי לחשוב איך עושים מקרעי החופש, נופש ראוי או לפחות בריחה מעניינת.
בהברקה של רגע שאלתי את עצמי מה עושים מלונות בארץ ביום כיפור?
גוגל קטן הראה שהמחירים של המלונות ביום כיפור נעים…
נוף, פילאטיס, הרים, ספא, קפה טוב, ספר, מוסקה, ציזיקי, ניקוי ראש חורפי.
כששום חופשה לא נראתה באופק גנבתי סופ"ש פילאטיס בקפריסין, היה חלום כמו שזה נשמע.
ומסתבר שמאוד פרקטי, טקס מקוצר- רק שעה טיסה.
יש משהו מרענן בפינוי זמן ומקום לתרגל במקום אחר, מנותק מהשגרה. להיזכר איך זה לתרגל את הגוף…
*עדכון* זהו פוסט ארכיון.. נכתב אי שם ב 2012. הטיול הכי רומנטי וכייפי שחוויתי. סעו לשם בלי להסס רק תצליבו מידע לפני הנסיעה..
אני לא אוהבת יין מבעבע. או לפחות כך חשבתי. תמיד זה הזכיר לי יין פנטזיה מה 80'… או למברוסקו שברוב המקרים מזכיר לי פאנטה על גזים. לא…
תמיד קראו לי חתול. מאז שאני זוכרת בערך.
זה בא מההורים, החברים הקרובים אימצו, נהיה קצת רשמי עם כל יוזר שפתחתי אבל חתול ביסס סופית את מעמדו כשגור נולד.
לאחרונה הבנתי שדברים שחשבתי שיקרו, קרו אחרת, מה שרציתי להיות כשאהיה גדולה שונה לגמרי ממה שאני עכשיו.
אבל באופן קוסמי הכל במקום. ואפילו אחלה. אז אני ממשיכה לגרגר. אני חיה את החיים עצמם. כותבת. מצלמת. אוהבת.
שזו כנראה השורה התחתונה. הבלוג הזה מוקדש באהבה לכל מי שחי את החיים שלו כמו שהם. תרגישו בבית.
