דברים שרציתי לומר. לא בהכרח תורמים לאנושות, אבל מאווררים את מה שעובר לי בראש. קריאטיב אאוטלט.
זמן הוא המשאב הכי יקר שלנו. ככה אומרים.
כשיש לי זמן אני בוהה. הייתי רוצה לכתוב שכל יום עם הקפה של הבוקר אני בוהה. כי ככה הייתי עושה פעם. אבל אם להיות כנה זה כבר לא קורה. העצירה הזו ניראית לי פריווילגית מידיי וגם ככה אני פריווילגית מספיק.
אבל לפעמים יש…
הייתי בפריז לפני שבועיים. חזרתי עם ערמות של חוויות. דברים מדליקים באמת, חומר בערה איכותי לשנה לפחות.
ביום שישי האחרון הייתי עסוקה בלכתוב, הזמן עף לי. מין פרץ התלהבות שובב שכבר חודשים לא ביקר פה, כי בשנה האחרונה כל השבתות שלי הוקדשו לכתיבת התואר השני, שלפעמים הרגישה כמו סחיטת שפורפרת…
הקטע הזה שאת קולטת שעברו 30 שנה ואת עדיין יודעת את כל המילים בע"פ.
האמת שאני לא קלטתי, פשוט קיבלתי מאח שלי את הלינק הזה בתוספת "את קולטת שעברו 30 שנה ועדיין אני יודע את כל המילים?"
טוב זה הקול של הדור שלנו והיינו ילדים חמודים.
מתאמצת פה ממש בלי ספווילרים אבל…
מוצב יקינתון, עמדת תצפית מבוטנת. לבד. 4/8. פצמרים. טילים. משקפת אחת ובלוט. קור של פברואר. מחשבת מתי לשתות את הקפה כי אין איפה להשתין. לפני שהגענו איישו את העמדה הזו גברים, אנחנו כניראה "רק פיילוט". בנות 18 שמנסות להוכיח שאנו לא פחות ראויות.
סתם עוד משמרת אחת מתוך 16 ואז…
Om Namah Shivaya Gurave
Saccidananda Murtaye
Nisprapancaya Shantaya
Niralambaya Tejase
Om
לא זוכרת מתי התפללתי לאחרונה אבל את המנטרה הזו, שכל יוגי מכיר, אני שומעת או מזמרת כמעט כל יום בשנה האחרונה.
היא גם המתנה שלי לכבוד גיל 40, ואני נהנית לחזור אליה פעם אחר פעם.
אז. לכבוד הגיל המופלג, הניסיון והכוונות הטובות שתמיד נמצאות כאן,
אני…
אחת הלהקות שאני הכי אוהבת בעולם היא בון איבר (Bon Iver). בזמן הלוק-דאון, מסתבר שטיילור סוויפט יצרה אלבום בייתי, בון איבר מלווים אותה
התוצאה מרטיטה. ברצינות. האלבום כולו מרגש ומקסים. וכמו כל יצירה שבון איבר נוכח בה, אפשר להאזין ברצף מהתחלה עד הסוף. האלבום נקרא folklore.
השיר שבזכותו הכרתי את האלבום…
קרא את המאמר
אחרי שהכל נגמר, השמלה הצרפתיה חזרה לארון והזיכרונות המודפסים לקופסא למעלה.
נשארו ההתכתבויות. הראיה החומרית האחרונה של מה שכביכול קרה. תחילתן סוערות וסופן לקוניות.
משאירות סיפור שלם לא כתוב. נעדרות ממנו שעות בטלפון. שיחות מטבחון ארוכות ורגשות גדולים וחזקים של אהבה ענקית.
ואז הגיע השיר הזה כמו חץ בלב.
תגרמתי אותו לעברית, הינה…
קרא את המאמר
זה קרה ללא הכנה מוקדמת, אור ליום שני כלשהו וחצי שעה לפני הקפה של הבוקר, אי שם בגיל שבע וחצי, גור ביקש שיעור במה קורה כשמאחרים לבית הספר. היה לו חצי חיוך חצוף ושובב.
ראיתי את הסלילים הצעירים בראש שלו לוחצים על Record ומקליטים את התגובה שלי. הרגשתי את הדרמה….
רציתי לכתוב שנה טובה, אבל *זה* יותר מעסיק אותי כרגע ואני שמחה שטובי המוחות על זה.
אז קבלו המלצת צפיה לשנה החדשה: The social dilemma בנטפליקס
דוקו–דרמה מטריד בקטע טוב, לא לדאוג הוא לא מהסוג שיגרום לכם למחוק את עצמכם מהרשת החברתית, אבל הוא מציף את התהום שאנחנו עומדים על פיה,…
קרא את המאמר
הייתי השבוע בועדת שיכון.
כשחזרתי לא הצלחתי לישון כי היו לי מחשבות מעצבנות.
קמתי בבוקר יודעת. יודעת שאני חייבת לשמוע את הקטע הזה. עדיין מצחיק. הלוואי שהקיבוץ הזה יתפרק כבר. #שפיות
תמיד קראו לי חתול. מאז שאני זוכרת בערך.
זה בא מההורים, החברים הקרובים אימצו, נהיה קצת רשמי עם כל יוזר שפתחתי אבל חתול ביסס סופית את מעמדו כשגור נולד.
לאחרונה הבנתי שדברים שחשבתי שיקרו, קרו אחרת, מה שרציתי להיות כשאהיה גדולה שונה לגמרי ממה שאני עכשיו.
אבל באופן קוסמי הכל במקום. ואפילו אחלה. אז אני ממשיכה לגרגר. אני חיה את החיים עצמם. כותבת. מצלמת. אוהבת.
שזו כנראה השורה התחתונה. הבלוג הזה מוקדש באהבה לכל מי שחי את החיים שלו כמו שהם. תרגישו בבית.
