דברים שרציתי לומר.
רציתי לכתוב שנה טובה, אבל *זה* יותר מעסיק אותי כרגע ואני שמחה שטובי המוחות על זה.
אז קבלו המלצת צפיה לשנה החדשה: The social dilemma בנטפליקס
דוקו–דרמה מטריד בקטע טוב, לא לדאוג הוא לא מהסוג שיגרום לכם למחוק את עצמכם מהרשת החברתית, אבל הוא מציף את התהום שאנחנו עומדים על פיה,…
קרא את המאמר
הייתי השבוע בועדת שיכון.
כשחזרתי לא הצלחתי לישון כי היו לי מחשבות מעצבנות.
קמתי בבוקר יודעת. יודעת שאני חייבת לשמוע את הקטע הזה. עדיין מצחיק. הלוואי שהקיבוץ הזה יתפרק כבר. #שפיות
קרא את המאמר
למערכת החינוך הפורמלי שלום,
יה, מזמן לא נפגשנו. והיה לי טוב בלעדייך, הספקתי לשכוח את רוב מה שלימדת אותי.
אפילו להחזיק עיפרון. בחיי.
מבחינתי את כמו צבא. קיוויתי שעד שאצטרך לשלוח אלייך את בני, בכורי, תיעלמי או לפחות תתעדכני אבל זה פחות קרה.
אני יודעת שזו גישה לא משהו, אבל אני חוששת.
אני שולחת…
קרא את המאמר
יש לי חברה שעבדה במקלט.
למקלט הגיעו נשים שחוו אלימות כלכלית, אלימות נפשית או אלימות פיזית או גם וגם וגם. המקלט נמצא בעיר אחרת, רחוק מהבית. אל המקלט הגיעו נשים שאין להן חברה, משפחה או מקום ללכת. ביום אחד הן קמו, עזבו את העבודה, התנתקו מהחיים שהן מכירות ולקחו את הילדים לעיר…
תמיד קראו לי חתול. מאז שאני זוכרת בערך.
זה בא מההורים, החברים הקרובים אימצו, נהיה קצת רשמי עם כל יוזר שפתחתי אבל חתול ביסס סופית את מעמדו כשגור נולד.
לאחרונה הבנתי שדברים שחשבתי שיקרו, קרו אחרת, מה שרציתי להיות כשאהיה גדולה שונה לגמרי ממה שאני עכשיו.
אבל באופן קוסמי הכל במקום. ואפילו אחלה. אז אני ממשיכה לגרגר. אני חיה את החיים עצמם. כותבת. מצלמת. אוהבת.
שזו כנראה השורה התחתונה. הבלוג הזה מוקדש באהבה לכל מי שחי את החיים שלו כמו שהם. תרגישו בבית.
