פריז ז'ה טם

פריז לבד. סופ"ש סולו ברובע הלטיני

נכתב ב-
29 במאי 2015
ע"י

"פריז כבר לא אותו דבר."

מחשבה מעציבה כל הדרך מ CDG למלון. מאהלים ואשפה ברחובות.

גרפיטי מהסוג המכוער. האקספו ניראה מוזנח, מסעדות הודיות אחת אחרי השנייה. אנשים נוסעים ברכבים חבוטים. זכרתי שהפרברים מגעילים אבל הינה אנחנו כבר בכניסה לעיר. "ככה לא זכרתי אותה"…

פתאום, כמו בסרט טוב, מאחת הדלתות של בניין גדול יצאה צעירה גבוהה עם שיער שחור חלק וארוך, משקפי שמש, חצאית קצרה ועקבים גבוהים. היא מיהרה לצאת מהבניין, כמעט רצה אל הרחוב. הרגשתי.. הרגשתי שלא הכל אבוד. נשארו פריזאים בפריז.

משהו בלב התרכך, העיניים נפקחו. ככל שהתקרבנו למלון חזר השיר ללב.
אני חושבת שלא טיילתי לבד מאז הטיול שאחרי הצבא. מצחיק שזה טבעי בשבילי ומוזר לכל מי שסיפרתי לו, חוץ מיעל, הרופאה הסינית שלי, שאמרה שאני מהממת ושזה רעיון נהדר. היא גם טיפלה יפה בכל המיחושים המוזרים שצצו לפני הנסיעה. מיחושים בסגנון של 'את בטוחה שזה מה שאת רוצה?'.

הגעתי למלון. נכנסתי לחדר.
הסטתי את הווילונות הכבדים, נזכרתי בשיר Mon Dié Sénié. נכנס המון אור לחדר וחשק בלתי מוסבר לקרוק מסיה (טוסט פתוח עם נקניק וגבינה) שזה סימן ממש טוב.

כשהתיישבתי בקפה השכונתי נזכרתי למה באתי. זה היה קצת כמו לחזור הבייתה למרות שאין אף אחד שאני מכירה.

המשימה הבאה הייתה למצוא ז'קט עור. זה היה הרבה יותר מהר ממה שחשבתי. אהבה ממבט ראשון. לבשתי אותו בהתרגשות וקיפלתי את הז'קט ג'ינס שלי לתוך השקית של הדבר המקורי. מאותו רגע הכל ניראה הרבה יותר טוב.

הסתובבתי בקוליות בסמטאות ההו-כה אהובות עליי עם איפור קל, תיק קטן ונעלי בלט.

אף אחד לא חשד שלפני כמה שעות נחתי כאן. פתאום פנו אלי בצרפתית וביקשו ממני הכוונה. דפקתי את הסיסטם לגמרי.
בחרתי את המלון שלי ברובע הלטיני כי זה האזור שהכי עושה לי נעים ולמה לנסוע במטרו אם אפשר פשוט ללכת על הצד הבטוח, ולא לא אמרתי שהמטרו לא בטוח. אבל יש שעה שכבר פחות נעים לנסוע בו ולמה להגביל את עצמי?
כתבתי גם כמה מילים על הביקור ברובע השש עשרה (אייפל) למי שבכל זאת רוצה לגלוש לצד השני של הסיין.
הטיול נכתב ממבט מתבונן, לא ממהר. אולי כי אני כבר מכירה ואולי כי נכנעתי מראש ליופי, לשיק וקצת ליד המקרה. נעמה אמרה את זה יפה: זה לא באמת חשוב איפה תסתובבי. תיסעי, תאכלי בגט עם גבינה ותחזרי. היא דיי צדקה. נסעתי אכלתי בגט עם גבינה ונרגעתי.

בהייה בציבור

כשמטיילים במצב התבוננות זה כמו לראות סרט. יושבת בגן ומסתכלת. מגלה שאני לא לבד, תמיד יש עוד מישהו שנמצא באותו מצב. ולרוב אפילו כמה.

יש הרבה תובנות כשמסתכלים מהצד על זוגות. על הורים עם ילדים. על זקנים. בארץ זה מביא מחשבות של מי אני ומי כולם. פה זה נותן פרספקטיבה למה אצלם זה ככה ואצלנו זה אחרת או איך הם עושים את זה ואנחנו לא (במיוחד כשמסתכלים על הורים וילדים).

יש פה הרבה אנשים כמוני שפשוט מסתכלים. בוהים. חולמים וזה נורמלי. זה אפילו חינם. לא נעים לצלם אנשים בוהים. אבל נעים לבהות בחברתם.

מקומות מצוינים לבהייה ברובע הלטיני.
1. Square Gabriel Pierné (גן בלטיני)- סתם גן, סתם ספסלים ירוקים, סתם ספסלי אבן ומזרקה. לפעמים אדם צריך גם רק סתם. סתם שעשוי כמו שצריך. סתם נאה. סתם שאנשים מגיעים אליו לתפוס שלווה. ישבתי שם כמעט שעה. נשנשתי פטל.
2. Square Boucicaut הגעתי לשם סחוטה אחרי סיבוב בבון מרשה וב Conran Shop (בשניהם לא קניתי כלום). המון אנשים תופסים שמש על הדשא. זה היה מקום מצוין להתנשנש על המאפה תפוחים של Poilane ועל סלסלת האוכמניות שקניתי ממוכר הפירות ב Rue Cherche Midi.
3. Fontaine Saint-Sulpice (כיכר סולפיס)- מלא אקשן. סרט צרפתי. שעות של הנאה.
4. Au Petit Suisse הקפה השכונתי שלי. חצי דקה הליכה מהמלון. פועל רוב שעות היום, אני רבצתי בו בעיקר אחרי הצהריים לדרינק. נקודת תצפית מעולה על צומת מרכזית ועל הכניסה לגני לוקסנבורג. יש שם מלצר קשוח שניראה כמו הגרסה הבוגרת של מתיו מקונהי רק עם שרירים ועוד אחד צעיר בלונדיני עם זקן ומשקפיים. שניהם נורא עסוקים. אבל אין בעיה להתנחל שם גם יום שלם. ככל שרובצים שם יותר פעמים מקבלים יותר נקודות. ביום האחרון מקונהי אפילו אמר לי גוד ביי.
5. Square Rene Viviani יאיר גרבוז כתב בספרו ת"א פריז שזה המקום ל"זכות הישיבה הראשונה" הוא גם אמר שהוא הולך לשעה ואם כשהוא יחזור עדיין נרצה יותר ברבורים ואגמים הוא יקח אותנו למקום עם אגמים וברבורים אבל אם נרצה עוד שעה לשבת כאן, הוא יבין ויחזור יותר מאוחר… זו הזווית של הנוטרדאם שאני הכי אוהבת, התמונה של הורד משם.

בית קפה בפריזאי.

כשאני לבד בקפה פריזאי, חוזרת לה ההרגשה המוכרת של "אני יושבת עכשיו במרכז העולם" וזה נעים.
הכי כייף לשתוק ולסמן למלצר "עוד בבקשה" ללא מילים עם חיוך קטן.

אולי באתי בשביל השמפניה אבל נשארתי בשביל האקשן.

המלצות

כבר לא רודפת אחרי המלצות. עייפתי מהן. אני שמחה שאני לא קונה קרנה למטרו ומסתובבת כאילו אני בת"א.

אני לא מזמינה מקום ולא מחפשת. כשראיתי את התור בפייר הרמה עלתה בי המחשבה שהביקור הזה קצר מידי בשביל לעמוד שם.

לעומת זאת בלה דורה לא נבהלתי מהתור שהתקדם ביעילות שיא. אפילו קיבלתי מהמוכרת חיוך אמפתי כשביקשתי קוני אמאן וקוגלהוף קטן ב TA.

ובכל זאת

Ambassade de Bourgogne בר יין עם תוצרת בורגון בלבד. הטרין היה טעים, היינות אורגניים והצוות שמח לתת שירות.

כל כך התלהבתי שקניתי שם שני הבקבוקים הבייתה. ביקשתי אדום שלא מייצאים אל מחוץ לצרפת (עד 15 יורו), כי כידוע את הדברים המגניבים הצרפתים שומרים לעצמם. המלצר נתן לי בקבוק "שהוא אוהב לשתות עם החברים שלו" שהיה מעולה ובקבוק קרמו ברוט מענבים אורגניות (17 יורו) סתם כי התחשק לבדוק על מה מדובר.

טיול נחמד עם קפיצה לרובע ה 16

יצאתי מגני לוקסנבורג לכיוון תחנת המטרו של  Raspail משם תפסתי את מטרו 6 עד Kleber, זהו קו מטרו מיוחד כי הוא עולה מעל האדמה והנסיעה בחלק הזה שלו יפהפייה ומאפשרת מבט על הסן ועל מגדל אייפל.

ביציאה נופפתי לשער הניצחון והתחלתי ללכת לכיוון כיכר ויקטור הוגו. שתיתי קפה של הביוקר ב Place Victor Hugo והלכתי קלילה ושיקית מתמיד בירידה לתצפית על האייפל ב Palais de Chaillot.
לי יש איזה סיפור לא גמור עם רחוב פאסי (Passy) אז עברתי שם כדי לגלות שהוא כבר פחות צרפתי ממה שזכרתי. הרבה רשתות מהסוג שטוב לשופינג אבל לא הייתה לי סבלנות, מאידך המאפייה/מעדניה בתחילתו עדיין בועטת. אם אתם קצרים בזמן תדלגו. ותחזרו במטרו לתחנת Pasteur. בית הקפה של פסטר ממש נחמד, סעדתי קרוק מסייה לצד איש וכלב מאוד נחמדים. משם הלכתי חזרה דרך רחוב  Rue Cherche Midi שהוא רחוב סופר שיקי עם מלא מעצבים צעירים ומקומות טובים לשבת בהם.

קניתי פאטה, רייט וכבד אווז לאיתמר ב Comtesse du Barry, סיימתי בבון מרשה עם תכניות לגראנד אפיסרי אבל היה צפוף אז רק תפסתי שמש בגן היפה של Square Boucicaut.

 

מידע פרקטי

ביקרתי ב 8 למאי. ויקטורי דיי של הצרפתים ( Victory Day, la fête de la victoire, le jour de la libération) . מסתבר שזהו יום זיכרון לאומי.

בעיקרון הכל היה סגור. אבל, וזה אבל גדול- באזור של סאן ז'רמאן עסקים כרגיל. אז באותו יום נשארתי סביב האודאון, כיכר סולפיס (רוב החנויות היו פתוחות), התמקדתי בגנים ובטיול לאורך הסיין. לא סבלתי. אז אל תתנו למועד הזה לבאס אתכם.

הסעה משדה התעופה (שארל דה גול) לפריז – נסעתי עם עובדיה הסעות פריז שהיו אחלה. עשיתי בוקינג מהארץ. אל תתעצלו זה חשוב, כי הגיע עוד זוג בטיסה שלי שלא היה להם מקום.

מלון- התארחתי ב Hotel Saint Paul Rive Gauche. שהיה מצוין. לקחתי חדר סופיריור עם אמבטיה חדשה וממש מזמינה, שהסתברה כשימושית מאוד כששנתי נדדה, שזה משהו שכדאי לקחת בחשבון כשנוסעים לבד. מוצרים של לאוקסיטן כיד המלכה…

המיקום של המלון הכי מוצלח מבין כל אפשרויות הלינה שניסיתי עד כה, במיוחד אם מטיילים לבד ורוצים להרגיש בטוחים או שסתם אין זמן לבזבז על תחבורה ציבורית. אגב זו הפעם הראשונה שנהניתי מארוחת בוקר של מלון בפריז. אפילו הקפה טעים. אני גם אוהבת לאכול מוקדם אז זה פתרון ממש אלגנטי כי לפני 9.00 בתי הקפה עוד לא ממש מתעוררים.

כסף כיס- תמיד עולה השאלה כמה לשריין לסופ"ש כזה. הוצאתי בסופ"ש 350 יורו במזומן שכוללים: 50 יורו עבור הסעות בשאטל מהשדה וחזרה, 100 יורו מתנות ושטויות והיתר הלך פחות או יותר על אוכל ושתיה. הייתי ממש לארג'ית ולא עשיתי חשבון.

שוק סאן ג'רמיין– שוק מקורה. הזכיר לי קצת את השוק בהדר (חיפה), הריח של הדגים הטריים עם הריח של הגבינות והירקות באותו חלל עושים לי בלאגן בבטן. היתרון שהוא פועל כל השבוע והסחורה בו סבבה. בוא נגיד שזה פרקטי אבל לא כייף.

חנות גבינה טובה- Fromagerie Laurent Dubios. בעבר לא אהבתי את המקום. כי הם היו לא נחמדים, או שאני הייתי פחות פתוחה להצעות. הפעם באתי בגישה אחרת, אמרתי להם שאני צריכה גבינה מעניינת שתחזיק מעמד בטיסה. הם הציעו לי קומטה והשאירו לי לבחור בין 3 סוגי התיישנות (זו כבר הייתה בחירה שממש הייתה קטנה עליי). אפילו ארזו לי באריזת וואקם. בול.

עוד חנות מעניינת- La Coop. יש להם גבינות "מיוחדות" מהאלפים אבל ההתלהבות הגיע דווקא מהנקניק היבש עם אגוזי לוז שקניתי לאיתמר..
חנות יין– אם אתם כבר ברובע הלטיני, La Derniere Goutte זכורה לי כחנות יין טובה וידידותית (הפעם לא ביקרתי שם כי כבר רכשתי 2 בקבוקים ב Ambassade de Bourgogne), הסיבה שאני מביאה רק שני בקבוקים- כי אני חננה ואין לי חשק לעבור במכס בדרך חזרה ובינינו לארוז יותר משני בקבוקי יין זו אופרציה. אז תחשבו טוב טוב איזה יין אתם רוצים לקנות. אני פחות אוהבת לקנות יינות "גדולים" בחנות (יינות גדולים אני אוהבת לקנות ביקב אחרי טעימה). אז בחנות אני מבקשת בתקציב של 15 יורו לבקבוק ו35 יורו לשמפניית מגדלים.
בגדים– את הז'קט עור רכשתי ב Maje. אבל פה בערך גמרתי את התקציב. אם הייתי יכולה הייתי ממשיכה ל Comptoir des Cotonniers שיש להם דברים מהממים במחירים צרפתיים.
חנות צעצועים– קניתי לגור כבאית היסטרית ותיבת נגינה מעץ עם ליצנים רוקדים ב Il Etait Une Fois שזו חנות מקסימה למתנות ילדים.  אגב יש ליד סופרמרקט מהמם של G20.
פגישות מעניינות– כשמטיילים לבד זה פשוט קורה.
לסיכום: קצר, קולע, מרווה צימאון, מרענן, מלהיב. פריז. נשארה אותו הדבר ואל תתנו לאף אחד למכור לכם סיפור אחר.

*הערת עדכון*
פריז נהדרת למטיילי סולו. בחרתי ברובע הלטיני כי הוא מרגיש לי תמיד הכי בטוח להסתובבות לבד והמיקום שלו מאפשר הליכה ברגל כמעט לכל המקומות המעניינים.
קשה לי לומר אותו הדבר על כל פריז. כמו שקשה לי לומר אותו הדבר על ת"א-יפו גם אצלנו יש שכונות שהן פחות נעימות. טיול לבד מחייב תכנון, או לכל הפחות להרגיש מספיק בטוחים "שיודעים לאן הולכים" שיטוט חסר כיוון בערב באזורים שלא מכירים יכול להיות לא כייף ורחוק מלהיות רומנטי. שווה לעשות שיעורי בית כדי לבנות ביטחון. בנוסף, כשאני מטיילת לבד אני לא מעלה פוסטים עם מיקום בזמן אמת, עשיתי את זה פעם אחת ונבהלתי מהתגובות.. בכל זאת, עיר גדולה עם המון אנשים ואי אפשר לדעת מי רואה את זה.

 

תגיות
מאמרים קשורים

השאר תגובה

בלוג חתול

על בלוג חתול

תמיד קראו לי חתול. מאז שאני זוכרת בערך.
זה בא מההורים, החברים הקרובים אימצו, נהיה קצת רשמי עם כל יוזר שפתחתי אבל חתול ביסס סופית את מעמדו כשגור נולד.
לאחרונה הבנתי שדברים שחשבתי שיקרו, קרו אחרת, מה שרציתי להיות כשאהיה גדולה שונה לגמרי ממה שאני עכשיו.
אבל באופן קוסמי הכל במקום. ואפילו אחלה. אז אני ממשיכה לגרגר. אני חיה את החיים עצמם. כותבת. מצלמת. אוהבת.
שזו כנראה השורה התחתונה. הבלוג הזה מוקדש באהבה לכל מי שחי את החיים שלו כמו שהם. תרגישו בבית.

שנישאר בקשר?




* ההרשמה לעדכונים כאן למעלה, אל דאגה, לא יעשה שימוש אחר במייל שלך, וכמובן שאפשר לבטל רישום בכל עת.

קרמר מוסרת שהשדה הזה יכול להיות שלך ⬇