החיים עצמם

פיפי (שפן) שפנסקי. קווים לדמותה.

נכתב ב-
10 בינואר 2019
ע"י

היא הייתה חתולה טובה. לא, לא כל החתולים טובים, כמו שלא כל האנשים טובים. ופיפי הייתה טובה.

היא הייתה נשמה. פרסונה. כזו שגורמת לאנשים שלא אוהבים חתולים להתבלבל לרגע.

היא ידעה הכל. היו רגעים שהסתכלנו עליה והסכמנו שהיא מבינה עברית. היינו גם אומרים שיום אחד היא תפתח את הפה ו.. מה שהיא תגיד…

אספתי אותה אלינו כשעברנו לגור יחד והיא התאהבה בו. היא הייתה לגמרי שלו, אהבת אמת. היה לה מקום של כבוד על הידיים שלו וכשחלתה נתנה רק לו לטפל בה.

אני יכולה להפליא פה בסיפורי פיפי, יש לנו אוסף של סיפורי גבורה ומעללים דיי מצחיקים שגור אוהב שאני מספרת לו לפני השינה, אבל האמת שהכי אהבתי לנשנש לה הבטן ואת האוזניים. היא הייתה החתול הכי מתמסר ונעים שהכרתי. היינו אומרים שהאוזניים שלה כל כך פריכות שהן מעדן ואז הוא היה צוחק עליי ואומר לי שזה לא חוקי מה שאני עושה ושאני אתן לו אותה ואז הוא היה עושה אותו הדבר ואני הייתי אומרת לו שזה לא ניראה טוב ושנינו היינו צוחקים שהיא משהו החתולה הזאת ושלאף אחד אין כזאת. שמוזית.

כשגור היה קטן היא פינתה לו מקום, תפסה מרחק, בדרכה האצילית עד שהוא ביקש את קרבתה. היא אף פעם לא שרטה אותו. גם לא בכאילו.

זכורה לי פעם אחת שהיא נתנה לו לבדוק אם הזנב שלה מחובר לגוף. הוא היה בן שנה וקצת, הוא תפס לה את הזנב ומשך בכל הכוח -היא פחות התרגשה. הסתכלה עליו מבוהלת, אני צעקתי "גור!", הוא שחרר את הזנב, היא קפצה הצידה ושניהם הביטו בי במבט נעלב. הפרעתי להם.

כשגור התחיל לדבר, החלפנו את השם שפן לפיפי כי איזה מין שם זה שפן לחתולה.

פיפ הייתה החברה הכי קרובה שלי במשך הרבה שנים. אני חושבת שסיפרתי לה דברים הרבה לפני שהעזתי לספר אותם לעצמי. היא עברה איתי את כל הדרמות וגם אחרי שתהפוכות החיים הפרידו בינינו והיא נשארה בבית שעזבתי, היא בחרה להישאר חברות והייתה באה לבקר אותי מידיי פעם. געגועים אתם יודעים…

 

כשהגיע הזמן להיפרד, היא באה אלי, טיפסה את כל המדרגות עד לקומה השנייה. סוג של כבוד אחרון בשפה חתולית,  בדרך כלל כשחתול הולך למות הוא מסתלק, אבל פיפי בחרה להישאר איתי, אז עטפתי אותה בשמיכה הכי טובה בבית וחיכינו ביחד.

אני אוהב אותה לנצח 💘.

 

תגיות
מאמרים קשורים
Youth's like 💎 in the sun

13 בפברואר 2019

Cracking

6 בפברואר 2019

החמישה סנט שלי בנושא לגו

30 בינואר 2019

2 תגובות
  1. הגב

    יפעת

    11 בינואר 2019

    אני לא בנאדם של חתולים
    באמת שלא… אין לי שנאה אליהם אבל גם לא אהבה
    ודווקא גדלתי בסביבת חתולים
    סבתי האהובה ז״ל אהבה חתולים וגם גידלה משלה ותמיד ביתה וחצרה היו פתוחים בפני כל חתולי השכונה..
    כזאת היתה סבתא שלי.. רומניה מטופחת וחובבת חתולים..

    מעולם לא חשבתי שאזיל דמעות על חתול
    אבל פיפי כנראה שונה
    היא כנראה באמת היתה משהו מיוחד!!
    כי בדרכך המיוחדת גרמת לי געגוע לחתול שאני בכלל לא מכירה..
    אז פיפי יקרה.. נוחי על משכבך בשלום
    ואני בטוחה שגם בעולם הבא תמצאי נחמה ואהבה ❤

  2. הגב

    חתול

    11 בינואר 2019

    יפעתי, פיפי אכן הייתה שונה, זה מעודד שראית אותה ואותי ❤.

השאר תגובה

בלוג חתול

על בלוג חתול

תמיד קראו לי חתול. מאז שאני זוכרת בערך.
זה בא מההורים, החברים הקרובים אימצו, נהיה קצת רשמי עם כל יוזר שפתחתי אבל חתול ביסס סופית את מעמדו כשגור נולד.
לאחרונה הבנתי שדברים שחשבתי שיקרו, קרו אחרת, מה שרציתי להיות כשאהיה גדולה שונה לגמרי ממה שאני עכשיו.
אבל באופן קוסמי הכל במקום. ואפילו אחלה. אז אני ממשיכה לגרגר. אני חיה את החיים עצמם. כותבת. מצלמת. אוהבת.
שזו כנראה השורה התחתונה. הבלוג הזה מוקדש באהבה לכל מי שחי את החיים שלו כמו שהם. תרגישו בבית.

שנישאר בקשר?




* ההרשמה לעדכונים כאן למעלה, אל דאגה, לא יעשה שימוש אחר במייל שלך, וכמובן שאפשר לבטל רישום בכל עת.

קרמר מוסרת שהשדה הזה יכול להיות שלך ⬇