על בלוגריות צרפתיות ובורטה
לפני הביקור האחרון הייתי צריכה להתעדכן ומהר, הרי לא ביקרתי כבר שנה ובמונחים של עיר זה חצי נצח.
התחלתי לעקוב אחרי בלוגריות פריזאיות וחצי פריזאיות (כאלה ש"רק" חיות את החלום). המשותף לכולן שהן צעירות/מגניבות/יודעות לייצר אימג'ים לטעמי ולחיות את העיר.
זה היה דיל טוב: הן גרמו לי להעשיר להן את קופת הלייקים שלהן ולקנא ואני בתמורה סימנתי כוכבים על הגוגל מפס שלי.
רוב החשבונות שלהן הם עסק לכל דבר וכשהן מעלות פוסט "שהן צריכות ללכת לעבודה" הן בעצם צריכות לצלם את נעלי ההרמס שבדיוק הגיעו עם שליח ולהתאים להן את חליפת הגוצ'י ולרדת למטה לפאלה רויאל להצטלם עם הילד בעגלה.
יש גם פוסטים יותר מחתרתיים כמו איך הן אוכלות המבורגר אבל במקרה כזה מצלמים רק את ההמבורגר עם משפט שובב בסגנון של "הייתי חייבת את זה לנשמה".
לפעמים הן חושפות ברגע של כנות בר מגניב או מצטלמות עם חברות בקפה השכונתי. וזה, חברים שלי, מידע חשוב!
אחרי בערך שבוע של סטוקינג שמתי לב שהמכנה המשותף לכל הבלוגריות זו הבורטה. הן מזמינות אותה לארוחת צהרים. כמה בנלי והגיוני.
זו באמת מנה מפנקת ששומרת את הפחמימה התומכת לארוחה אחרת.
בוריטה מוגשת בעיקר בבתי קפה וכשחומרי הגלם שלה מעולים היא עונג צרוף.
מדובר על גבינת באפלו קשה מבחוץ ונוזלית מבפנים עדינה ומתקתקה. מגישים אותה מעל ערימה של עגבניות טריות, עלי בזיליקום ושמן זית.
כשהיא מצוינת שמחים בשמחת "הוי זה מושלם! מלח הים האטלנטי והפלפל השחור הגרוס כל כך מדויקים!"
הבורטה בתמונה מ La Palette בית קפה נהדר בסאן ג'רמיין. הגעתי אליו בזכות התיוג burrata.
מולי ישב האיש הנחמד בתמונה, פריז שאני אוהבת.
אחרי הביקור האחרון נפרדתי מהבלוגריות הצרפתיות. היה נחמד אבל כשהביקור הבא לא ניראה באופק זה פשוט כואב מידי…