החיים עצמם

מסעדה טובה בחיפה- רולא

נכתב ב-
30 בנובמבר 2019
ע"י

כשאנחנו רוצים לאכול טעים ואין לנו כוח לבשל אנחנו יוצאים לאכול ברולא.

***

פעם, כשעבדתי כטבחית הייתי חוזרת הביתה אחרי סרוויס מתיש באחת וחצי בלילה ואוכלת גרנולה עם יוגורט (כן היחס ביניהם היה הפוך). זה מה שהיה בבית ואני הייתי עייפה והפוכה.

זה לא שלא יכולתי לאכול מה שבא לי במסעדה, פשוט בזמן סרוויס האדרנלין כל כך גבוהה שאין חשק לאכול.

בסוף המשמרת הכל היה מבריק אז למה ללכלך? גם המוח כבר לא חשב. בטח שלא על T.A. כל מה שראיתי בעיני רוחי זו מקלחת חמה ומיטה.

כך הייתי מוצאת את עצמי באמצע הלילה באותו תסריט מוכר. בטן מקרקרת. גרנולה ויוגורט.

מפה לשם תמיד טענתי שטבחים מסתובבים רעבים.

ואז הגיע בחור נחמד

היינו אז בתחילת קשר, ובערב הפנוי היחיד שהיה לי (תנסו פעם לצאת עם טבחית. נורא!) הוא הכין לי מחווה. פסטה ברוטב רוזה וודקה.

הוא לא שאל אותי אם לבשל לנו ארוחת ערב, או מה אני אוהבת או לא אוהבת, לא הביא אותה בקדימון מתנצל גם לא בחרדות ביצוע.

ברוב רגישותו הוא הרגיש כנראה שגם טבחית צריכה לפעמים שיבשלו לה אוכל טעים וזה היה טעים.

אני לא יודעת איפה הוא היום והאם זו המנה היחידה שהוא יודע לבשל, אבל הוא ללא ספק שיחק אותה.

***

אני לא נוהגת לאכול בחוץ. פשוט כי רוב המסעדות מבאסות.

יש מעט מקומות שטעים לי בהם ושאני סומכת עליהם שהאיכות נשמרת עם הזמן שעובר.

תחשבו על זה רגע, כדי שאוכל יהיה טעים צריך שכל הצוות יבשל טעים וכמה זה נדיר… בדרך כלל מאחורי מקומות כאלה יש אנשים שמאוד אוהבים את מה שהם עושים.

בבית, אני מבשלת לנו מה שאנחנו אוהבים פלוס הרפתקאות קולינאריות, כי כשכל הידע נמצא ברשת ואפשר להשיג כמעט כל חומר גלם, הכי מתבקש לבשל DIY.

אז כשאני יוצאת זה פחות בקטע קולינרי ויותר בקטע חברתי שזה למזלי תמיד מוצלח (תודה לחתוליה שלי!).

ועדיין… יש ימים שבא לי לאכול מידיים של מישהו אחר.

אני אומרת ידיים כי אני לא סובלת את טרנד הכפפות.

המורה שלי לטבחות אמר פעם- מי שאוכל אצלי יודע שהוא אוכל מהידיים שלי. הוא סומך עליי. ואני סומכת על רולא.

לימון זה לימון ושמן זית זה שמן זית והקציצות נענע עננים. רולא אני אוהבת אותך 💖.

תגיות
מאמרים קשורים

השאר תגובה

בלוג חתול

על בלוג חתול

תמיד קראו לי חתול. מאז שאני זוכרת בערך.
זה בא מההורים, החברים הקרובים אימצו, נהיה קצת רשמי עם כל יוזר שפתחתי אבל חתול ביסס סופית את מעמדו כשגור נולד.
לאחרונה הבנתי שדברים שחשבתי שיקרו, קרו אחרת, מה שרציתי להיות כשאהיה גדולה שונה לגמרי ממה שאני עכשיו.
אבל באופן קוסמי הכל במקום. ואפילו אחלה. אז אני ממשיכה לגרגר. אני חיה את החיים עצמם. כותבת. מצלמת. אוהבת.
שזו כנראה השורה התחתונה. הבלוג הזה מוקדש באהבה לכל מי שחי את החיים שלו כמו שהם. תרגישו בבית.

שנישאר בקשר?




* ההרשמה לעדכונים כאן למעלה, אל דאגה, לא יעשה שימוש אחר במייל שלך, וכמובן שאפשר לבטל רישום בכל עת.

קרמר מוסרת שהשדה הזה יכול להיות שלך ⬇