מכונת זמן
שמעתי השבוע את החומה של פינק פלוייד.
כמו דה ז'ה וו. רק לגיל 16 וזה מצחיק כי אני לא זוכרת מה עשיתי אתמול בבוקר, אבל את רוב המילים של האלבום הזה מסתבר שאני זוכרת לא רע.
פרספקטיבה טובה להאזנה. ושוב… המחשבות על איזה שמרנים אנחנו היום. ואיזה יופי הם ניגנו אז.
מעניין שמה שנשאר בסוף מפינק פלוייד זה BDS.
יש לכם שעתיים פנויות להאזנה? לכו על זה ברצף כמו בקסטות 😉
"אם אני נותן לך עכשיו גיטרה.. לא תצליחי לפרוט את זה?" וואלה אולי.