פריז ז'ה טם

מוזיאון רודן

נכתב ב-
20 במאי 2017
ע"י

איני חובבת מוזיאונים, אבל גנים של מוזיאונים דווקא כן.
הגן של מוזיאון רודן צולם בכל כך הרבה סרטים, בעיקר כרקע להתרחשות. זכורה לי היטב הסצנה מחצות בפריז כשהאמריקאים פוסעים בגן היפהפה ומתווכחים ליד אחד הפסלים (וודי אלן). זו סצינה שתמיד משעשעת אותי. אתם במקום כל כך יפה. למה להתווכח?

כניראה שזה חלק מהקטע. זה קורה שם לרבים וטובים.
הגן צנוע, מסתובבים בו חובבי אומנות שמתרגשים עד עילפון ומוכנים לדבר עם כל אחד על כל יצירה אבל יש בו גם לא מעט תיירים שמסמנים עליו V בדרך לאייפל.
כך שאפשר להרגיש באוויר את חוסר הסבלנות של אלו שנגררו לשם בלי הרבה חשק ומעדיפים להיות במקום אחר.
ואכן זהו מקום לא כל כך פשוט. היצירות של רודן נוקבות ובגודל טבעי. פסלי אדם.
כשעומדים לידם קשה להאמין שהן פסל. קצת מרגיש כאילו מישהו מסתכל עלייך.

כשהתקרבתי לפסלים והתבוננתי בהבעות ובפרטים הקטנים התרגשתי מאוד. זה יופי שלא עובר בתמונות, צריך ממש להתקרב וקצת לגעת כדי להאמין (למרות שזה אסור).
הגנים ירוקים, מטופחים ופורחים בזהירות. זה קצת מוזר כי אביב עכשיו בפריז ומחוץ לגן כל העיר פורחת. הגן שונה מגנים אחרים, מעטים יושבים ומתבוננים. וואלרי סיפרה לי שבעבר כשהיא גרה לא רחוק מהמוזיאון, הגננת הייתה לוקחות את הילדים לטייל בו.
הבניין של המוזיאון מדהים והאור הטבעי בתוכו משגע.

ויטרינות זכוכית ושקט מופתי קצת מלחיצים אותי אז עשיתי סיבוב מהיר ויצאתי.
הקפטריה נהדרת עם מחירים שפויים. פסטורלית משהו. אפשר לבנות עליה.

רכישת כרטיסים: תמיד כשרציתי לבקר, נבהלתי מהתור האדיר בכניסה. עוד מהארץ ניסיתי להיכנס לאתר המוזיאון לרכוש כרטיסים ולא הבנתי מה הולך שם.
נחושה ואופטימית ביקשתי מוואלרי במלון שתשיג לי כרטיס. וכצפוי אין על ואלרי, כרטיס הגיע עם שליח למחרת בבוקר. היא הסבירה לי שיש מכסת מבקרים מותרת ביום.
באופן מפתיע כשהגעתי למוזיאון לקראת 12.00 לא היה זכר לתור הענק ויכולתי לקנות כרטיסים במקום (מרפי כנראה).

בכל מקרה, בשיא העונה לא הייתי לוקחת צ'אנס ומזמינה מראש.

 

 

תגיות
מאמרים קשורים

השאר תגובה

בלוג חתול

על בלוג חתול

תמיד קראו לי חתול. מאז שאני זוכרת בערך.
זה בא מההורים, החברים הקרובים אימצו, נהיה קצת רשמי עם כל יוזר שפתחתי אבל חתול ביסס סופית את מעמדו כשגור נולד.
לאחרונה הבנתי שדברים שחשבתי שיקרו, קרו אחרת, מה שרציתי להיות כשאהיה גדולה שונה לגמרי ממה שאני עכשיו.
אבל באופן קוסמי הכל במקום. ואפילו אחלה. אז אני ממשיכה לגרגר. אני חיה את החיים עצמם. כותבת. מצלמת. אוהבת.
שזו כנראה השורה התחתונה. הבלוג הזה מוקדש באהבה לכל מי שחי את החיים שלו כמו שהם. תרגישו בבית.

שנישאר בקשר?




* ההרשמה לעדכונים כאן למעלה, אל דאגה, לא יעשה שימוש אחר במייל שלך, וכמובן שאפשר לבטל רישום בכל עת.

קרמר מוסרת שהשדה הזה יכול להיות שלך ⬇