מוזיאון רודן
אני לא חובבת מוזיאונים, אבל גנים של מוזיאונים דווקא כן.
הגן של מוזיאון רודן צולם בכל כך הרבה סרטים, בעיקר כרקע להתרחשות.
זכורה לי היטב הסצנה מחצות בפריז כשהאמריקאים פוסעים בגן היפהפה ומתווכחים ליד אחד הפסלים (וודי אלן). זו סצנה שתמיד משעשעת אותי. אתם במקום כל כך יפה. למה להתווכח?
כנראה שזה חלק מהקטע וקצת מזכיר לי את "סנדרום הגן" שנכנסים לגן יפהפה שלובי ידיים ויוצאים מיציאות נפרדות. זה קורה לרבים וטובים.
גן המוזיאון
מאוד מינימליסטי, כמעט צנוע, צריך רגע כדי להבחין ביופי.
בגן מסתובבים חובבי אומנות שמתרגשים עד עילפון ומוכנים לדבר עם כל אחד על כל יצירה, אבל יש בו גם לא מעט תיירים שמסמנים עליו V בדרך לאייפל.
אפשר להרגיש באוויר את חוסר הסבלנות של אלו שלא התחברו או אלו שנגררו לשם בלי הרבה חשק ומעדיפים להיות עכשיו במקום אחר.
ואכן זהו מקום לא כל כך פשוט. היצירות של רודן נוקבות ובגודל טבעי. פסלי אדם.
כשעומדים לידם קשה להאמין שהן פסל. מרגיש קצת כאילו מישהו מסתכל עלייך.
היופי
כשהתקרבתי לפסלים והתבוננתי בהבעות ובפרטים הקטנים התרגשתי מאוד.
זה יופי שלא עובר בתמונות, צריך ממש להתקרב וקצת לגעת כדי להאמין (למרות שזה אסור).
הגנים ירוקים, מטופחים ופורחים בצניעות. זה קצת מוזר כי אביב עכשיו בפריז ומחוץ לגן כל העיר פורחת (חודש מאי).
הגן שונה מגנים אחרים, מעטים יושבים ומתבוננים.
וואלרי סיפרה לי שבעבר כשהיא גרה לא רחוק מהמוזיאון, הגננת הייתה לוקחות את הילדים לטייל בגן.
המוזיאון
בניין המוזיאון מדהים והאור הטבעי בתוכו משגע.
הייתי אומרת לכם קחו את הזמן אבל אותי ויטרינות זכוכית ושקט מופתי קצת מלחיצים אותי, אז עשיתי סיבוב מהיר ויצאתי.
הקפטריה בגן המוזיאון נהדרת. פסטורלית משהו. אפשר לבנות עליה.
רכישת כרטיסים:
תמיד כשעברתי ליד המוזיאון, נבהלתי מהתור האדיר בקופות.
לפני הביקור ניסיתי להיכנס לאתר לרכוש כרטיסים ולא הבנתי מה הולך שם. נחושה אך אופטימית ביקשתי מוואלרי שתשיג לי כרטיס, מהיום למחר. כצפוי אין על ואלרי והכרטיס הגיע עם שליח למחרת. מסתבר שיותר פשוט להזמין כרטיס דרך המלון.
באופן מפתיע כשהגעתי למוזיאון בשעת צהרים, לא היה זכר לתור הענק ויכולתי לקנות כרטיסים במקום (מרפי כנראה).
בכל מקרה, בשיא העונה לא הייתי לוקחת צ'אנס ומזמינה מראש.
