למה בלוג בעולם של רשתות חברתיות?
כבר כמה זמן שמורכב לי עם רשתות חברתיות.
ניסיתי דיאטת מסכים למשך שבועיים, התנזרתי מלייקים ותגובות, גלשתי לצורכי עבודה בלבד. שיחקתי אותה במצב טיסה.
ביומיים הראשונים זה הרגיש קצת כמו גמילה. בהמשך הגיעה התובנה העמוקה שאני לא באמת מפסידה שומדבר, למעשה גיליתי שהוקל לי.
החיים חזרו כמעט למה שהיו ב 2008. שנכון, זה קצת מילניום שיק אבל זה לא נורא. עדיין החדשות החשובות הגיעו מהר. זה הזכיר לי שפעם עשינו יותר דברים מעניינים ושיווקנו פחות. גם זמן התגובה שלנו היה איטי יותר. בקטע טוב.
במקביל לדיאטת מסכים, נפל הבלוג הישן שלי. אפילו לא שמתי לב, אבל אביגיל נשמעה לחוצה מהצד השני של המסנג'ר: "עד שאנחנו נוסעים לפריז.. הבלוג שלך למטה!".
חשבתי שאולי רק לאביגיל איכפת, אבל דיי מהר הגיעו דיווחים זרים שהבלוג לא באוויר. רגע. הממ..
הבום האמתי קרה כמה ימים מאוחר יותר כשנחסמה לי הגישה לאינסטגרם. זה כבר באמת הלחיץ אותי. אני רוצה להאמין שלמישהו נלחץ בטעות ריפורט אקאוונט. למרות שמאז זה קרה שוב.
בשורה התחתונה, גורשתי למשך יומיים ממדינת צוקרברג ונחסמה בפני הכניסה לכל 1,650 התמונות שאני אוהבת ולא טרחתי לגבות בשומקום.
כל הדרך לשיחזורים וקניית שטח אחסון נוסף בגוגל חשבתי לעצמי, איזו אכבר פלטפורמה חינמית יצרת לנו אה יה צוקי.
וגם נזכרתי באמיר שכתב פעם "אם את מקבלת משהו בחינם, כנראה שאת המוצר".
FINE.
חשבתי על הכל ביחד. חשבתי הרבה. מאוד הרבה. מחשבות "ענקיסטיות" (כמו שגור אומר) והגעתי להחלטה שעשתה לי נעים בלב.
החלטתי שהגיע הזמן שאפסיק להזין את המדינה הוירטואלית הזו שגורמת לי להרגיש בחוסר כל הזמן. שתפקידה לעשות לי חשק לקנות ולהרגיש רע עם עצמי.
נכון לפעמים קורים בה דברים נפלאים אבל ככל שהזמן עובר נדמה שהם קורים בטעות.
החלטתי לקחת אחריות, כי החיים שלי הם קודם כל שלי ובבעלותי. הם אמתיים לגמרי. ויש בהם הכל.
באמת. לא משהו מנקר עיניים: קצת צחוקים, קצת בכי, ילד אהוב אחד וחתולה משוגעת.
אני לא צריכה שיעשו לי חשק לשומדבר כי בא לי על החיים האלו כמו שהם. רוב הזמן. ואם לחלום אז על פריז.
אין לי ולו חצי כוונה להידחף לפיד של אף אחד. אני משתפת מתוך כוונה לעשות חשק למה שיש מסביב. לתת רעיון, לשים יד ואם אפשר להבעיר מדורה קטנה בלב, בשביל הנצנצים.
אני רוצה לשתף את מי שמעניין אותו. אז תיכנסו כשבא לכם, תבחרו לקרוא אותי אם מתחשק לכם.
אני מהצד שלי מבטיחה לרענן את הפיד כל שישי בבוקר שיהיה משהו נחמד לקרוא עם הקפה.
את התמונה האייקונית על ג'יפ צילם בכישרון רב עומר לוי.
