נכתב ב-
28 באפריל 2024
ע"י

זמן הוא המשאב הכי יקר שלנו. ככה אומרים.

כשיש לי זמן אני בוהה. הייתי רוצה לכתוב שכל יום עם הקפה של הבוקר אני בוהה. כי ככה הייתי עושה פעם. אבל אם להיות כנה זה כבר לא קורה. העצירה הזו ניראית לי פריווילגית מידיי וגם ככה אני פריווילגית מספיק.

אבל לפעמים יש איזה רגע של חסד ואני מוצאת את עצמי בוהה. אני בוהה בגינה, במיוחד בסטיפה, איך שהיא נעה עם הרוח ואז מתבוננת באגס מחכה שיתעורר כבר כי הוא לייט בלומר. ואז בדשא, או יותר נכון בעשבים שמככבים עליו בעקשנות. וזה מעצבן אותי כי זה ישר מביא לי את המחשבות על הדשא של השכן אז אני חוזרת לבהות בפרחים, מגלה משהו פורח שאני לא מכירה.

צריך בהזדמנות לשאול את נועה. אני נוצרת את הרגע ולא בא לי לקום.

תגיות
מאמרים קשורים

השאר תגובה

בלוג חתול

על בלוג חתול

תמיד קראו לי חתול. מאז שאני זוכרת בערך.
זה בא מההורים, החברים הקרובים אימצו, נהיה קצת רשמי עם כל יוזר שפתחתי אבל חתול ביסס סופית את מעמדו כשגור נולד.
לאחרונה הבנתי שדברים שחשבתי שיקרו, קרו אחרת, מה שרציתי להיות כשאהיה גדולה שונה לגמרי ממה שאני עכשיו.
אבל באופן קוסמי הכל במקום. ואפילו אחלה. אז אני ממשיכה לגרגר. אני חיה את החיים עצמם. כותבת. מצלמת. אוהבת.
שזו כנראה השורה התחתונה. הבלוג הזה מוקדש באהבה לכל מי שחי את החיים שלו כמו שהם. תרגישו בבית.

שנישאר בקשר?

    * ההרשמה לעדכונים כאן למעלה, אל דאגה, לא יעשה שימוש אחר במייל שלך, וכמובן שאפשר לבטל רישום בכל עת.

    קרמר מוסרת שהשדה הזה יכול להיות שלך ⬇