זה לא סתם מטוס זה מטוס עם סיפור!
בואו נספר את סיפור הלגו לוקהיד מרטין F35B.
זהו סיפור על ילד צעיר שחולם ממש בגדול, על מטוס מיוחד במינו, על אימא שחיפשה דרך לעזור לו עם התקרה וגם על קהילה מקסימה ששמה יד והרימה לנו.
כשהוא בא אלי עם "אימא אני רוצה" באינטונציה של "אימא תיקני לי פליזזזז", התגובה האינסטנקטיבית היתה: אוי גורגור זה יקר נורא אנחנו לא קונים בסכומים כאלה. בעודי חוזרת לענייני הוא המשיך לקרקר סביבי ואז הוא שלף את אבל אי-מא! זה החלום שלי!
טוב. את זה לא שמעתי הרבה זמן, אז הכנתי לו שוקו והתיישבנו לשולחן שיראה לי על מה מדובר.
הקשבתי לו מתלהב וחושק… בעיניים בורקות בשפה מאוד רוהטה הוא הסביר לי מה ה-F35 B (לא F35 C! חס וחלילה), יודע לעשות. הוא גם סיפר לי שמה שמעניין אותו עכשיו זה לגו צבא, ושחברת לגו לא מייצרת לגו צבא, אבל Brickmania משתמשים בלבני לגו מקוריות לדגמי הצבא ולמה החיקויים מסין אפילו לא מדגדגים את הדגם של בריקמאניה. מדובר בדגם מיוחד, אחד לאחד למטוס לוקהיד מרטין בסדרה מוגבלת… שמעצב אותו אומן לגו… ושהוא חייב חייב חייב אותו וחולם עליו בלילה.
אין ספק, לילד טעם טוב ויודע להעריך איכות. וזה דווקא מסתדר לי טוב כי אני פחות מתחברת ל"יותר" כקונספט ומעדיפה פחות אבל איכותי, יש מצב שהמאמצים שלי לחינוך פיינשמקרי מגיל אפס מתחילים לשאת פרי… זיהיתי פה פוטנציאל למשהו מעניין.. אם כי בואו, 2300 שקל + משלוח + מכס זה באמת חלום גם בשבילי.
אז אמרתי לו טוב גורגור שמעתי. אני צריכה לחשוב וגם אתה. אם החלום הזה ממשיך ולא עובר, נדבר שוב בעוד שבוע וניראה מה אפשר לעשות. אז הוא התחיל לקפוץ על הספה ולצעוק יש יש יש ואני אמרתי: ונחשוב מה לעשות! לא אמרתי שניקנה. והוא הגניב חיוך וחזר לענייניו.
שבוע דיי שקט עבר עלינו, ניראה שהוא באמת חושב וגם הטיעונים שלו התחדדו ברמת השכנוע שלהם. היה ניכר שהילד בונה את הקייס שלו, הטיעון החזק מבינהם הלך ככה- אימא אני בחוג לגו וכבר יותר משנה ולא קנית לי לגו חדש יותר משנה! אמת, לא קניתי לו לגו חדש כבר מלא זמן, כי הוא לא ביקש.
הוא היה עסוק עם אותה ערכת לגו טכני ובנה איתה עשרות דגמים. התפעלתי כל פעם מהיכולת שלו לבנות ולמחרת לפרק ולבנות דגם חדש. בלי סנטימנטים. זו יכולת מופלאה להיפרד ממשהו מוצלח ולהתחיל מחדש. ביומולדת שלו מצאנו את עצמנו חוגגים לו בהקרנת VIP של אהבה בשחקים 2 (במקום להוריד עוד ערכת לגו מהמדף העליון בפיראט האדום). אין ספק הילד מחובר לחשקים שלו.
שמחתי שמשהו מדליק אותו ברמה של חלומות בלילה וחלומות בהקיץ. זה באמת לא קרה המון זמן וזו הרגשה ממש כייפית. אז הבנתי שיש פה הזדמנות לתובנה כלשהי, לא בטוחה מהי אבל בטוח תהיה פה דרך מעניינת, ויש פה גם דילמה האם נכון להוציא 2700 שקל על צעצוע שאולי הוא לא קפריזה אבל הוא גם לא מחשב או אופניים או משהו שיגדל איתו. ובואו נודה באמת- גם טכנית זה לא ממש בתזרים שלי. תוסיפו על זה את החשש הקלאסי שאם היום ארים ככה את סף הגירוי האם ידע בהמשך להסתפק בפחות? ?
אז נשמתי עמוק והלכתי להתייעץ בקבוצת מגדלים ילדים חושבים. לקחתי משם רעיונות איך ילד יכול טכנית לאסוף סכום כזה או לפחות חלק משמעותי ממנו. באופן אישי אני לא מאמינה בדמי כיס וגם לא במגבית. מצאתי בקבוצה הורים נוספים שהתאתגרו עם זה והציעו כמה רעיונות יפים שתיכף אפרט אותם (ולא, לא פתחנו דוכן לימונדה).
הארה.
באותם ימים עוד לא הייתי סגורה על זה שזה נכון לי לקנות לו "סתם בסכום כזה". אבל הייתה בקבוצה אימא אחת שהתעלמה מכל הרעיונות והעצות והגיבה בפשטות: את רוצה לקנות לו- תקני.
ואז האסימון נפל- מותר לי כהורה, לתת לילד שלי פשוט כי זה מה שאני רוצה לעשות. אז החלטתי שמה שלא יהיה (גם אם לא יצליח לגייס את הסכום) אני אקנה לו את המטוס בלב שלם כי מותר לי לרצות לתת לילד שלי.
יצאנו לדרך!
גראז' סייל
אספנו, מיינו, ניקינו ותיקנו את הצעצועים שהוא כבר לא צריך. מיינו גם את כל ספרי ההרפתקאות שהוא סיים לקרוא. צילמנו, נתנו מחיר סימלי לכל פריט והעלנו לקבוצה של קהילת היישוב שלנו. כתבנו משהו בסיגנון:
גור לקח על עצמו את פרוייקט ה F35C ועל כן הוא ישמח למכור במחיר סימלי את הצעצועים האהובים שכבר אינם בשימוש. מה שלא ימכר יעבור לתרומה כמובן.
כמו קסם, תוך כמה דקות כל צעצועי ה- Bruder מצאו בית חדש. גם משחקי הקופסא שקיבל ליומולדת ומעולם לא פתח וכמובן כל סידרת כראמל וספרי הפעוטות בכריכה קשה. היה מלהיב לראות את החברים נרתמים לעזור לו. אינטראקציה יפה במיוחד הייתה עם הבסטיז שלו רכש ממנו את הנושאת מטוסים, היה מרגש לראות את המו"מ בינהם, גור רצה לתת לו הנחה והחבר התעקש לקנות במחיר הראשוני שגור קבע במודעה כדי לעזור לו להגיע ליעד. חמודים.
תיאמנו משלוח אקספרס לרוכשים, והשמחה של הילדים ושל גור הייתה גדולה. במיוחד המפגש, הנתינה עם ההסבר איך מפעילים, הקבלה של התמורה והסיפוק כשראה שהדברים שלו מקבלים בית חדש.
את הצעצועים שלא נמכרו מסרנו לגן שממש שמח לקבל אותם.
איסוף בקבוקים
יצא שכל זה קרה בשבוע של ראש השנה. אספנו 108 בקבוקים והזדכינו עליהם בנקודת איסוף, גור הרוויח מכך 42 ש"ח. מאמץ גדול יחסית, דיי מייאש אבל עוזר לכמת את ערך הכסף.
זה לא היה קל
היו כמה נפילות בדרך, במיוחד כשהבין שהוא לא יכול למכור את הצעצועים האהובים עליו במחיר מלא. ליטרלי אספנו עשר שקל פה, עשרים שקל שם. עד שהגענו ל500 שקל הראשונים שמעתי המון פעמים "אימא בחיים לא נצליח להגיע 2700 שקל". זה דרש ממנו להתמיד ולי להאמין בו שיצליח ולעודד אותו.
דרכים יצירתיות יותר ופחות
במשך כשבועיים כל יום חשבנו ביחד איך לחסוך והוא ראה שיש מלא הזדמנויות כמו למשל במקום לאכול בחוץ לשים את הכסף בקופת חיסכון או להמיר את מתנת ראש השנה לכסף. כל שבוע הוא מצא הזדמנות אחרת. הוא התרגש לראות את קופת החיסכון שלו מתמלאת, המון מטבעות ושטרות ומצב רוח השתפר.
שקל לשקל ומפה לשם גור אסף במזומן 1500 ש"ח. נשאר לי להשלים "רק" 1200. אבל זה כבר יותר ריאלי. הילד אשכרה עשה את זה!
אחר כבוד, נכנסתי לאתר בריקמאניה ובמקרה היה מבצע של 25% שפתאום הרגיש לי כמו מלא כסף, ביצעתי את הרכישה עם תפילה קטנה בלב שהאתר אמין ויהיה בסדר.
באותו שבוע שילמתי בכל מקום עם ערמות של כסף קטן. כניראה שגם אני הייתי צריכה את המבצע הזה כדי להתחבר מחדש לערך של דברים.
כמה מילים על האתר של בריקמאניה
הם בסדר בסך הכל אבל עובדים עם UPS (ימח שמם) אז משלוח מהיר שהיה אמור לקחת שבוע התארך ל21 ימים, מורטי עצבים, כי מסתבר שיו.פי.אס סיפסרו את המשלוח לצד ג' (אקסלוט) וזה היה סיוט. באיזשהו שלב התחלנו לצחוק שהמטוס חמקן שהזמנו מתחמק מאיתנו. אני אכלתי סרט. גור היה על קוצים. אבל יום בהיר אחד…
המטוס הגיע
לקח לו יום וחצי להרכיב אותו ומאז ועד כתיבת שורות אלו (4 חודשים) המטוס לא נח. כל ערב הוא מחזיק אותו בשעת סיפור ומרכיב עליו דברים.
מדי פעם הוא אומר לי "אימא את יודעת מה כל כך מיוחד במטוס שלי? זה לא סתם מטוס זה מטוס עם סיפור!" כן אחלה סיפור.
לפעמים אנחנו מספרים את הסיפור של המטוס, פעם הוא מספר ופעם אני. סיפור שתמיד מרים לשנינו.
