היה פעם אני. תערוכה מעניינת בגלריית זוזו

ביקרתי לאחרונה בתערוכה שהשאירה בי הרבה תהיות על חומר, בדידות, ועל הדואליות שבין מה שאני מרגישה לאיך שזה ניראה.

בזמן האחרון, התבגרות בכל מני תחומים זה נושא שמעסיק אותי. במיוחד כשגור גדל כל כך מהר. ומה איתי? אני נשארת אותו הדבר?

לאחרונה אני גם חושבת הרבה על איך זה שאנחנו מאריכים ארבעה עשורים של הזדקנות בכל מחיר, אפילו שלגוף יש דעה משלו.

הגוף משתנה. בקטע טוב, בקטע רע, בקטע של אלה החיים. כפי הנראה.

לשמחתי פגשתי בגלריה את תמי סואץ. היא סיפרה לי שהרעיון לתערוכה הגיע משתי התמונות של הדר גד שפגשה בבית של חברה והשאירו אותה עם הרבה מחשבות. תמונות אינטימיות. אחת מהן של הדוד שיושב כל ערב על הכיסא ולא חושב שמישהו רואה אותו. כל כך מוכר.

תמי מספרת שהתערוכה התחילה להיאסף אחרי שנתקלה בטקסט המרגש "האני המצומק" של רות בונדי. רותם ריטוב אוצרת התערוכה בחרה אומנים שמתכתבים עם הטקסט. עברתי עם תמי בין המיצגים. כל מיצג בדרך אחרת מבטא זמן וגוף ונפש. בדרך החוצה תמי נתנה לי את הדף עם הטקסט של רות בונדי, קראתי אותו תוך כדי יציאה מהגלריה, כשהבנתי שאני רוצה לקחת רגע להעמיק, מצאתי לי פינה שקטה. הייתי כל כך נרגשת שהייתי חייבת לחזור לגלריה לצלם. אתן לתמונות לדבר. אם יוצא לכם תנו ביקור. תערוכה מדהימה. כל הפרטים על התערוכה וגם את הטקסט של רות בונדי אפשר לקרוא באתר הגלריה כאן.

אז מי מחזיק את מי? היד את המעקה או המעקה את היד? אורלי הומל

גלריית זוזו נמצאת בפארק תעשיות עמק חפר. תמי סואץ בעלת הגלריה היא צלמת שאני מאוד מעריכה, עבודותיה נותנות לי הרבה השראה בשנים האחרונות. אני אוהבת את הגלריה הזו שמציגה אומנות שכל אחד יכול ליהנות מהמייצגים. הגלריה צמודה למתחם של חברת צ.ל.ע והטרקטורים בחצר מוסיפים ממד מיוחד לביקור ?.

Better Times