חופששש

ארץ הבועות, חבל שמפיין (שמפאן), צרפת

נכתב ב-
11 ביולי 2012
ע"י

*עדכון* זהו פוסט ארכיון.. נכתב אי שם ב 2012. הטיול הכי רומנטי וכייפי שחוויתי. סעו לשם בלי להסס רק תצליבו מידע לפני הנסיעה..

אני לא אוהבת יין מבעבע. או לפחות כך חשבתי. תמיד זה הזכיר לי יין פנטזיה מה 80'… או למברוסקו שברוב המקרים מזכיר לי פאנטה על גזים. לא דמיינתי את עצמי נהנית מסתם בהייה בבועות שמטפסות בתוך הכוס.

הכל התחיל בתערוכת מזון בפריז לפני שנה. דוכני גבינות, נקניקים, קוויאר, אווזים, יינות ומה לא.

מיטב התוצרת מכל מחוזות צרפת באולם ענק אחד של אקספו. איכשהו מצאתי את עצמי חוזרת שוב ושוב לדוכני השמפניה לטעום עוד, לעמוד על ההבדלים.. בלי לשים לב שתיתי לא מעט.. מתקשה להיפרד, זוכרת את עצמי יוצאת מהתערוכה בריחוף קליל ושמח.. לא שיכורה פשוט קצת מאוהבת. מיהרתי לכתוב סטטוס: איזה כייף לתפוס ראש משמפניה.

כשהתפכחתי שמתי לב שמחיר בקבוק שמפניה בפריז מתחיל מ 20 יורו ובארץ מ 350 ש"ח ואני מתגעגעת… למה אני מתגעגעת עוד לא היה לי ברור, הרי לא היה לי מושג מה שתיתי שם, רק זכרתי שזה היה יין מהמם פלוס בועות. החלטתי לחקור.

הדליק אותי שהצרפתים לא עושים עניין מפתיחת בקבוק ושותים כשבא להם. הבנתי שמדובר במוצר מיוחד במינו עם שיטת יצור מרתקת, שיש כל מיני יצרנים חלקם מפונפנים וחלקם מקצוענים שמתמחרים הוגן וכמו בכל תעשייה יש גם חרטטנים. הבנתי שהדרך הכלכלית היחידה להכיר שמפניה היא לטייל בחבל שמפיין (Champagne)  פשוט להסתובב שם בין היקבים ולטעום.

טיילנו ארבע ימים באמצע יוני, כשהאביב בשיאו והענבים עדיין קטנטנים וירקרקים בכרמים (ירוק שמח). נפגשנו עם ייננים, חקלאים, מדריכות מתוקתקות וסתם אנשים נחמדים.. גילינו חבל ארץ מהמם ביופיו ומטופח בחן כמו שרק אנשים שמתפרנסים משמפניה יכולים להרשות לעצמם.
לפני המסע קראתי על האזור, נעזרתי ביו-טיוב כדי להבין על מה מדובר ובאתרי תיירות צרפתיים שמתרגמים אוטומטית בכרום, פשוט כי האתרים האנגלים חוזרים על מספר מצומצם של המלצות כאילו שזה כל מה שלחבל הזה יש להציע.. בדיעבד הבנתי שהאנגלוסקסים פשוט עוברים באיזור בדרך לאנשהו ולכן צריכים להיות ממוקדים ולסמן V בעיקר על הקטדרלה ברימס ועל מואט א שאדון & דום פריניון 🙂
חששתי שנמצא חבל פלצני, עמוס בתיירים שצמאים לגעת במותגי על ובתי שמפניה סנובים "שמארחים" כחלק מאסטרטגיה שיווקית, הרי שמפניה היא המותג הראשון בעולם (כנראה). לפעמים חששתי שאולי זה בדיוק הפוך ומדובר בחבל ארץ מנומנם ומשעמם (אין שם אלפים וגם גוגל לא מפרגן :)) שאף תייר לא מגיע אליו פשוט כי אין שם מה לראות (לא שמעתי אף פעם על מישהו "שנסע לנופש בשמפיין") בקיצור היה לי בראש שיש מצב שארגנתי לנו "נופש בעמק חפר".
מצד שני עמק חפר יכול להיות מדהים למי שיודע מה הוא מחפש. קיוויתי למצוא ייננים וכורמים, במיוחד מהזן שהמקצוע הוא אומנות ומסורת עבורם, שמייצרים יין מהענבים שלהם, שמדברים בגובה העיניים ושמחים שאורחים נהנים מהתוצרת שלהם. באינטרנט מצאתי בעיקר לינה באחוזות יוקרה מפוארות וטירות שלצערי שתיהן לא כוס השמפניה שלנו… לאיתמר חשוב המפגש עם האנשים ולי נעים לנו יותר אצל חקלאים כך ש B&B  תמיד יותר רלוונטי עבורנו.. אני מודה שלא מצאתי הרבה B&B עד שנכנסתי לראש הבלגי- פרטים בהמשך.
שמחנו לגלות שיש בשמפאן הכל מהכל וכשמדברים עם אנשים אז יש גם ברז שמפניה חופשי והרבה פוליטקה מחוזית. התיירים בשמפיין אכן מתחלקים (בגסות) לאמריקאים/יפנים שבאים לבקר בבתי השמפניה הגדולים ולאירופאים ובעיקר בלגים שבאים לנופ"ש או סופ"ש כדי להעמיס בקבוקים. המחקר הקטן ברשת עזר לי להבין במה להתמקד, הרי אנחנו לא חובבי צפיפות ובטח שלא פלצנות, הייתה לי הרגשה שיקב אחד ביום יהיה מינון ריאלי והיה לי חשוב להסתדר בלי למשכן את הבית.. החדשות הטובות הן שאפשר להסתדר מצוין עם תקציב של 120 יורו ליום (לזוג, לא  כולל השכרת רכב, דלק ושופינג של מותגי על). אבל… צריך לתכנן (פשוט כי בעונה הזו התפוסה מלאה במיוחד בסופ"ש.)
אפרוס כאן את הטיול שלנו, יותר בצד הטכני (איפה היינו, את מי פגשנו) ופחות אינפומטיבי כמו איך מייצרים (שתוכלו לחקור בעצמכם) אתם מוזמנים ללכת בעיקבותנו או לתפוס אזימוט, בכל מקרה אני ממליצה לתכנן ולקבוע פגישות מראש כי ביקרנו במקומות שבחיים לא היינו מדמיינים להכנס אליהם אם לא היינו מחפשים כתובת.. כנ"ל לגבי פגישות עם יקבים קטנים ובינוניים- הם לא מחכים למבקרים ולרובם אין מרכז מבקרים פעיל. תזכרו שמדובר באנשים עובדים ואם אתם רוצים תשומת לב כדאי לכבד אותם באימייל מראש, שאלתי אותם האם אפשר לבקר ומתי נוח להם שנגיע ולפי זה תכננתי את הטיול (קבעתי 3 שבועות מראש+תזכורת יום-יומיים לפני לוודא שהם בעניין), החבל כאמור קטן והמרחקים שוליים (20-40 ק"מ מקס') לכן לא היה איכפת לי סדר הפגישות או הקילומטראז' כי מסתבר שמה שאבא שלי אומר על צרפת תופס יפה גם בשמפיין: "זה בכלל לא משנה לאן תסעי, איפה שתזרקי אבן יפה". עוד ידיעה משמחת- אפילו שגוגל מפס לא ממש מפרגן לעסקים בשמפאן אפשר להירגע- לא, לא מדובר במדבר… יש שם הכל. אולי פחות מהשפע התיירותי שאני מכירה מחבלים כמו בורגונדי/נורמנדי או פרובנס אבל אפשר למצוא על הדרך ממלונות ועד אירוח כפרי, השילוט הסולידי בצידי הכביש מוביל בעיקר לאטרקציות של תיירים שהסיכוי ליפול על מדריכים פלצנים, רכבות דיסנילנד בכרמים ולשלם הרבה כסף לטעימות סביר בהחלט.

חבל שמפאן קטן יחסית וזכה להכרה בגלל הטרואר (האדמה והאקלים) המיוחדים שלו. רק יין שמיוצר במחוז מענבים שגדלו במחוז יכול להיקרא שמפניה. יש המון מגדלים, המון יקבים והמון בתי שמפניה שחברו לבתי אופנה וקונצרנים גדולים (למשל וו קליקו שחברו ללואי ויטון..). בצרפת תפקיד האפלסיון קונטרולה לעשות סדר בכל מחוז לפי איכות היין. בשמפאן הגדירו שענבים שמגיעים מישובים מסוימים יזכו לתואר פרמייר קרו בעקבות הטרואר המוצלח וענבים שמגיעים מישובים אחרים בהם האדמה אף יותר משובחת יקראו גראנד קרו. יש כמובן כרמים בשמפאן שלא הגיעו מהישובים הנ"ל ולכן לא זכו בשום תואר והיין שלהם נקרא פשוט "שמפניה" ללא תואר נוסף. באופן מפתיע בתי השמפניה הגדולים אוספים ענבים מחקלאים בכל המחוז ולכן רוב השמפניות שלהן הן בלנד ו"לא משקפות את הטרואר" (כפי שטוענים כלפיהם היקבים הקטנים-בינוניים שמייצרים שמפניה מהענבים שלהם).
שמפניה מיוצרת מ 3 סוגי ענבים: פינו מנייה, פינו נואר ושרדונה. שימו לב ששמפניה שמיוצרת רק משרדונה נקראת בלאן דה בלאן, בד"כ מאוד יבשה (ברוט) ועם טעם מעניין-קינקי. שמפניה ורודה (רוזה) מיוחדת ושונה מהלמברוסקו האדום שאני מכירה מהארץ, והתפלאנו לשמוע ששמפיין הוא המחוז היחידי בצרפת בו מותר למהול שמפניה ביין אדום כדי לקבל את צבע הרוזה. טעמנו שמפניה בכל הזדמנות (בתי קפה/מסעדות/מקום שהציעו לנו) אבל מטעמי שפיות ביקרנו רק ב3 בתי שמפניה: יקב קטן שמייצר בתהליך מסורתי, יקב בינוני (אורגני) שמייצר בטכנולוגיות מודרניות סביבות 30,000 בקבוקים וגם מייצא, ובית שמפניה גדול וממותג. ההבדלים בין הבתים (היקבים) ניכרו בעיקר ביחס שקיבלנו ובנדיבות הטעימות. גילינו שיש יחס הפוך בין גודל היקב לבין מספר הטעימות… לדעתי היה מעניין לפגוש את שלושת הבתים כדי לקבל פרספקטיבה לא רק על השמפניה אלא גם על ההוויה של המחוז. אתחיל מהבית הגדול והמפונפן פשוט כי הוא בטח הכי מעניין אתכם למרות שמבחינתי היה הכי פחות מוצלח, אחריו המצברוח שלי רק השתפר .

יקבים

Veuve Clicquot-

מרכז המבקרים והמרתפים של וו קליקו נמצאים ב Reims (ריינס כמו שהצרפתים אומרים). רציתי לבקר שם כי רציתי לטעום מותג על. מכל בתי השמפניה הגדולים הם סיקרנו אותי כי הם כניראה יצרו את מותג השמפניה הראשון, האלמנה קליקו הייתה אשת שיווק מבריקה, היא חתומה על המיתוג הצהוב, הסמל ובלנד הבית שנקרא ילו לייבל. הבלנד מורכב מכל מני בצירים שונים ותמיד בעל אותו טעם לכן הוא מוגדר על זמני. הסיור מתמקד במרתפים. לא תראו יקב, או כרמים, סביר שגם לא תפגשו אנשים עובדים, החלום להיכנס למשרדי החברה או להתחכך בברנז'ה נמוג בדקה. זה לא זה, מדובר במרכז מבקרים די קטן.. כשתגיעו המדריכות היפהפיות שלהם ישמחו לספר על תולדות המותג ויפליאו במור"קים. שתינו בהנאה 2 סוגי שמפניות (ילו לייבל ועוד וינטאג' 2003). בסוף הסיור הביאו אותנו לחנות מזכרות שאני חייבת להודות שהייתה פחות מרשימה ממה שדמיינתי (בכל זאת מדובר באשפי שיווק שחברו ללואי ויטון). איתמר צילם אותי עם מטריה צהובה וזה מה שחשוב באמת. את הסיור קבעתי כחודשיים מראש (כששבוע לפני הטיול ביקשתי להזיז קצת או לשנות מועד אבל לא היה ניתן כי הם היו בתפוסה מלאה), עלות הביקור 25 יורו לאדם, אמנם לא מדובר בטעימות רוחב שיורקים לדלי אבל המזיגה הייתה נדיבה + טעימת גבינות בסוף הסיור. התלהבתי מהאנגלית של המדריכות ומכושר השינון שלהן הן לא גימגמו אף לא לרגע. הן דיברו איתנו בעיקר על איך אנחנו חווים את השמפניה, מה היינו צריכים לחוות, מה אנחנו חושבים עליה, ומה היא מזכירה לנו. פחות התייחסו לגודל היקב, תהליך היצור והשוק שלו, כששאלנו קיבלנו תשובות דיפלומטיות… לסיכום: היה מגניב לטעום סופסוף מותג על ולגלות שהטעם שלי לא כל כך יקר (בהחלט נהניתי יותר ממותגים פחות מוכרים). גם השיווק פחות מתוחכם ממה שקיוויתי למצוא.

Champagne Larmandier-Bernier  –

פייר וסופי לרמנדייה נמצאים ב VERTUS איזור עם המון כרמים (שרובם פרמייר קרו). יש להם גישה שונה לעולם היין, מומלץ לקרוא עליהם באתר שלהם (פייר כותב יותר נהדר..). בגדול הם מאמינים שהאדמה נותנת את הטוב שלה ותפקיד הייננים לא לקלקל. הם לא אורגניים עם חותמת אבל לא מרססים, או מדשנים. את השמרים (דוזאז') שמוסיפים לשמפניה הם מכינים במעבדה עם שמרים טבעיים מהכרם שלהם. מדובר על יקב מאוד פדנטי וטכנולוגי. עובדים בו בני המשפחה ובשבועות הבציר מביאים תגבורת. כשנכנסנו לאחוזה נדהמנו מהעיצוב והאסתטיקה. החבר'ה האלה מקצוענים בכל פרט. לפני הטיול ישבתי בקופי בר בת"א ובהיתי בתפריט השמפניות פתאום השם לרמנדייה ברנייה קפץ לי לעין, אז זהו מסתבר שהם מאוד מוכרים, שיטוט קצר באינטרנט גילה שהם גם מאוד מוערכים. הביקור היה קצר ולעניין (45 ד' גג), פייר מזג לנו 5 סוגי שמפניות. הוא ואיתמר ירקו לדלי (מעוצב) ואני שתיתי וריחפתי. היין שלהם אכן עם אופי. אני חושבת שלשמפניה הזו התגעגעתי כל כך. לא מתוקה, לא מתחנפת, כל כוס והטעם שלה. המיוחדות מאוד לדעתי הן הבלאן דה בלאן שהופקה כאמור רק משרדונה והרוזה שבתהליך הסחיטה שלה משתמשים בשיטה המסורתית שהקליפות נשארות כדי לצבוע את השמפניה באדום. איתמר היה אהב את הגראנד קרו אקסרה ברוט (כי הוא אוהב יבש). פייר ערך לנו סיור ביקב, ראינו את כל התהליך מהפרס, המיכלים והופך הבקבוקים (השמפניה מתיישנת בתוך הבקבוק, אין חביות!!) וכמובן המרתף. במהלך הטעימות הוא ענה לנו על מיליון שאלות בסבלנות. כשראה שאנחנו נהנים פתח עוד בקבוקים. מאחר שהגעתי למנוחה ולנחלה קניתי אצלו 3 בקבוקים (ונשבעתי לעצמי שעוד אשוב), הוא ארז לנו אותם בצורה מושלמת כצפוי… לסיכום: תבואו מוכנים לשופינג. (סביבות 35 יורו לבקבוק).

Champagne Thierry Rodez-

נמצאים ב AMBONNAY כפר קטנצ'יק באזור שמגדלים בו רק גראנד קרו! מדובר על מגדלים שמוכרים את הענבים שלהם לוו קליקו אבל גם מייצרים בעצמם 9,000 בקבוקים. עכשיו תשאלו למה אני כותבת 9,000 ולא משתמשת ב"כ" 9000. או, אז זו סוגיה מעניינת: מסתבר שהאפלסיון קונטרולה מכתיב מכסות יצור בקבוקים, כדי לשמור על ערך השמפניה ולמנוע הצפה של השוק. כל יקב ראשי ל"מכסת מדבקות" שמבטיחות שלא יסחרו מעבר למה שהוגדר ברישיון שלו. אם נתפסים בקבוקי שמפניה ללא "מדבקות" המוכר וגם הקונה נקנסים… את היקב מנהלת המשפחה, אנחנו פגשנו את ג'סי והילד המקסים שלה וגם את היינן המשפחתי. הם משתמשים בשיטת יצור מאוד מסורתית שכוללת פרס מכני ומרתפים מאוד עתיקים, הם מסובבים ידנית את הבקבוקים וגם התהליך של פתיחת הבקבוקים לצורך ניקוי משקעים מתבצע ידנית. ג'סי תשמח לספר לכם אילו מיומנויות יש לפתח כדי להצליח במשימה המורכבת הזו… ישבנו סביב השולחן וטעמנו 4 סוגי שמפניה גראנד קרו טובים מאוד. ג'סי והיינן שתו איתנו וכשהכוסות התרוקנו מזגו עוד ברוחב לב. בהמשך הצטרפו אלינו זוג אנגלים והשמחה הייתה רבה. היה נעים ונחמד, יצאנו משם מסטולים אחרי קצת יותר משעה כי היינו חייבים לזוז, אם היינו יכולים היינו יושבים איתם עוד קצת.
לסיכום: נחמדים נחמדים נחמדים. מי שרוצה לראות ולגעת בתהליך הייצור מאוד יהנה לגלות את היקב שלהם. טעימות 5 יורו לאדם, מחיר בקבוק 15 יורו (שנת 2004!) אם אתם מאלה שעוברים את התעלה בדרך לשמפיין מותר לכם לקחת אתכם עד 90 בקבוקים… תרגישו בבית להעמיס שישיות כמו האירופאים… אם אתם חוזרים לארץ מותר לכם עד 2 בקבוקים לאדם…
בתמונות-
שמפניה תוססת ומתיישנת בתוך הבקבוק, בשיטה המסורתית מסובבים את הבקבוקים ידנית כדי להביא את המשקעים לפי הבקבוק ובסיום התהליך מוציאים אותם החוצה ושמים פקק חדש
אוסף קפסולות- לכל סידרה יש ציור משלה ולכל אוסף יש אספנים…

לסיכום חווית היקבים: לכו בעקבות הטרואר, זה חבל קטן אבל יש הבדלי טעם בין האיזורים, תחקרו את ההבדל בין פרמייר קרו לגראנד קרו. לכו על יינות שנעשים אצל המגדלים. לבלנדים "הגדולים" של בתי השמפניה אותו טעם פלוס מינוס. תכירו את הנפשות הפועלות הם ישמחו להכיר אתכם יותר מההתלהבות המזוייפת של מדריכות השמפניה. בנוגע לטעימות ומועדי שתיית שמפניה, הרשו לי לצטט את מאדם פומרי: "אני שותה שמפניה כשאני שמחה וכשאני עצובה, אני שותה לבד וכשאני בחברה אני מרגישה חובה להגיש שמפניה. אני טועמת כשאני לא רעבה ושותה כשאני רעבה, חוץ מזה אני לא נוגעת בשמפניה, רק אם אני צמאה". לפני הטיול תהיתי על מה היא מדברת אבל אחרי שעזבנו את המחוז בדיוק בשעה 11.00 הגוף שלי נהיה צמא… התנחמתי ב 4 בקבוקים שמתנדנדים בבגאז' וממתינים בסבלנות שכוסות ישקו ומבטים יצטלבו במהרה ובחברה טובה בארץ הקודש…

מסעדה אחת טובה

Les Avisés-

באחת ההתכתבויות עם סופי מיקב לרמנדייה ברנייה, היא המליצה לנו על מלון בוטיק ומסעדה שחברים שלהם פתחו ב AVIZE. מהאתר הבנתי שהמקום יוקרתי מידי לכיסינו.. מצד שני עם המלצה של מקצוענים לא מתווכחים. החלטנו ללכת על עסקית (Menu) בצהרי יום שבת. זו הייתה ארוחה נפלאה ללא ספק הטובה ביותר בטיול. יוקרתי אבל לא מתחכם, מחובר לעונה ולמקום, חומרי גלם מהממים ובעיקר טעים. 35 יורו לסועד (לא כולל יין) עיצוב מטורף, שירות נעים, חוויה מיוחדת. תזמינו מקום כי שעות הפתיחה משתנות. העסקית כללה שלוש מנות ללא בחירה: ראשונה, עיקרית וקינוח. הוספנו אספרסו שהגיע עם עוגיות שקדים מעולות (מקרונים- אמיתיים בגירסה שלפני הצבעי מאכל), שתינו יין מדרה. חשבון סופי 88 יורו לשנינו. משם זחלנו ישר לשנ"ץ כמו שני חתולים שבעים שאכלו מסקרפונה…. התעוררנו בערב לטיול בכרמים.

בסקוויטים ורודים על גג מרצדס.

למען הסר ספק, למרות הארוחה המפנקת באביזה, בשמפאן לא אוכלים שומדבר מיוחד. יש רק שמפניה ובסקוויטים ורודים. אין להם מטעמים מחוזיים אחרים כמו גבינות, מאפים מקוריים או תבשילים מעניינים. לא תמצאו מנה בסיגנון שמפיין. שזה די מוזר בהתחשב בשטח החקלאי הענק והמסורת הצרפתית בה לכל מחוז המטעמים שלו. מצד שני אני נזכרת במדאם פומרי והאג'נדה שלה.. לגבי הביסקווטים הורודים מדובר במאכל די מזעזע- עוגיות ביצים פשוטות בצבע ורוד (לא בטעם ורדים ולא בטעם פטל) הם טובלים אותם בבוקר עם השמפניה… ג'סי סיפרה לנו שבעבר היו מפיקים את בצבע שלהן מחיפושיות ורודות… בזבזנו דקות ארוכות בניסיון לעשות כבוד לעוגיות החיפושיות הורודות, עד שלבסוף שידכנו אותן למרצדס ולהלן פורטרט עצמי כי אם כבר עוסקים בסמל סטטוס אז עד הסוף. אגב לא יצא לנו לטבול אותן עם שמפניה. אם יצא לכם תספרו לנו איך השילוב.
עוד בעינייני אוכל- פיקניקים.. יש משהו מאוד כייפי להתיישב לצד כרם, שדה או פארק, לקחת את הזמן ולהסתכל על המקום מזווית קולינרית. ת'כלס זה היה הכי טעים והכי כלכלי.
השווקים בשמפיין נודדים בין הכפרים, כל יום במקום אחר. כששאלתי את המארחים שלנו איפה הם קונים אוכל הם הרימו גבה וענו שבסופר… כשהקשתי ושאלתי באיזה יום השוק ענו שהם לא סגורים על זה.. מוזר. בכל מחוז אחר אני יודעת ששוק הוא חלק מאורח חיים. בהמשך הבנתי שפשוט יש אחלה סופרים. אז זרמנו.. אחד מהם נקרא E.Leclerc ב Champfleury לא מדובר בחנות אלקטרוניקה (ע"ע השם והלוגו המוזרים) אלא בלא פחות מהיפרמרקט ומתחם קניות מטורף. המעדניה שם ענקית, מבחר עצום של מה שלא תרצו במחירים שפויים. קנינו שם אפילו יין בורדו מתחתית המדף שהיה פשוט מעולה (איכות היין והמחיר ממוקמים על המדפים מהנמוך לגבוה) אח"כ ג'סי הסבירה לנו שבאמת לא נדיר לקנות יינות טובים בסופרמרקט כי יש יקבים שצריכים מזומן ומוכרים כמויות אדירות לרשתות במחירים נמוכים. איתמר התלהב קצת מפטה ארנבת ואני התלהבתי מפטה אווז. העמסנו כמובן גם גבינות וירקות וכל מה שצריך. ארזנו את הכל יפה בשקית רב פעמית עם כיסים פנימיים לבקבוק יין (!). הפיקניק בתמונה עלמה בערך 8-15 יורו (די מדהים). שימו לב שהבגט נקנה במאפייה (בולונג'רי ארטיזן) כי זה שיגעון שלי- אם כבר פחמימות שיהיו עבודת יד ולא של הבונז'ור המקומי (מה שמוכרים בסופר)..

רימס

איפה מסתובבים?
לחובבי ערים, רימס היא ללא ספק המקום להסתובב בו. יש לה ניחוח שיקי וצעיר, אהבנו בעיקר את האיזור של Place du Forum, כיכר יפהפייה, מסביבה חנויות מעצבים ובתי קפה. לא נפלנו מקטדרלת נוטרדאם המפורסמת אבל אהבנו מאוד את בית העירייה על כל נברשותיו ושירותיו (משיש!! + הסקה מרכזית), בחיים לא ראיתי שירותים ציבוריים כל כך מפוארים. אם אלו השירותים כנראה שאנשים פה יודעים לדרוש צדק חברתי בסטנדרטים שאנחנו בכלל לא חושבים עליהם. עכשיו ברצינות: לא סימנו V על אף המלצה מהלונלי פלאנט, פשוט הסתובבנו בכייף ומיצינו אחרי חצי יום. הייתי חוזרת לשם לבית קפה לבהות בכיכר פורום.
אפרני- עיירה די מצ'עממת, המון יקבים מפורסמים ומסעדות תיירים. למרות זאת, אסייג ואודה שרושם ראשוני גרם לליבי להחסיר פעימה כשנסענו ב Avenue de Champagne וראינו בצדי הכביש את בתי השמפניה הגדולים עם האחוזות המפוארות שלהם, ללא ספק מראה מלהיב. לנו באפרני 2 לילות בצימר נחמד כמעט בתוך הכרמים, המיקום איפשר לנו להיות קרובים לרימס וכמעט לכל מקום במחוז. אהבנו לטייל בכרמים שמסביב לעיירה וקרובים ליער, מקסים.
כפרים- הכל מהמם. לא באמת. אחרי יומיים של ניחושים וספקולציות איך יכול להיות שכל תושב במחוז הזה הוא גנן מקצועי (כל חצרות הבתים מטופחות) ואיך בכל פינת רחוב יש גינה, קיבלנו תשובה חד משמעית- "בריגדת הפרחים". מסתבר שבכל כפר יש חבורת פנסיונריות שאחראיות לנראות של הכפר, הן מטפחות כל פינה וכל חצר. כדי לשמור על מתח יש גם כמובן תחרות בין הכפרים והבריגדות. שמחנו שהגענו באביב כי המראה מרהיב. אהבנו במיוחד את הכפרים: Villers-Agron-Aiguizy ( שם בילינו לילה אצל אודיל), Châtillon-sur-Marne,  Reuil, וכל מה שלאורך נהר המארן. היערות מהממים והפתיחה/סגירה שלהם את נוף הכרמים מרגשת מאוד.
דרך השמפניה- מסתבר ששמפיין מחולקת לתת איזורים שבכל אחד מהם יש דרך נוף שנקראת  Route du Champagne , הינה דוגמה לאחת מתוך 4 דרכי שמפניה: The Vallée de la Marne route
מתי לנסוע? עפ"י ג'סי מאפריל עד סוף יוני ייננים ישמחו לפגוש אתכם, ביולי אוגוסט כבר יוצאים לחופש (וקנס) וחוזרים לבציר בספטמבר לתקופה שבה כולם מאוד עסוקים אבל היא סיפרה שזה יכול להיות מאוד מעניין לראות נחילי בוצרים בכרמים ושבכל מקרה בתי השמפניה הגדולים תמיד מקבלים קהל גם בתקופת הבציר כך שאם אין לכם מועד אחר לכו על זה. אוקטובר יכול להיות יפה, נובמבר כבר גבולי ולגבי החורף היא אומרת שקררר…

לינה

פיצחתי את קוד ה bed & breakfast של שמפיין ברגע שהתחלתי להתחקות אחרי מטיילים בלגים. אני יודעת שזה נשמע הזוי אבל אם תכנסו לגוגל מפס ותקישו b&b באזור שמפיין תקבלו יזמי צימרים (רובם אנגלים/אמריקאים) שקנו בית בכפר וחיים מאירוח כפרי, המחירים שלהם מעצבנים (90 יורו ללילה) ויש להם מנטליות מעצבנת של אנשי עסקים: הם רוצים מקדמה וכ"א כנגד ביטולים ולוקחים מחיר מופקע לארוחת ערב ואפריטיף שמפניה. התחלתי לקרוא קצת ביקורות בטריפ אדוויזר ושמתי לב שהבלגים מדרגים אותם נמוך ומצד שני מדרגים בנדיבות צימרים פחות מתוקשרים ומיוחצנים כאלה עם אתר רעוע שמחיר ללילה נע סביבות 67 יורו (למה 67? כנראה שזה מה שקהל המטרה מוכן לשלם ללינה במקום נקי ונעים.) זמן התגובה של הצימרים האלה היה מעולה והאנגלית שלהם לרוב הייתה על הפנים/בסיסית למדיי, רק כשהגענו לשמפיין הבנתי את ההיגיון: הצימרים האלה מתפרנסים מקהל קבוע של בלגים שחוצים את הגבול (שעה נסיעה) ובאים לסופ"ש. הם די אנינים וכנראה לא מוכנים לשלם יותר מ67 יורו ללילה… מכאן הסקנו שמה שטוב לבלגים טוב גם לנו. שימו לב שהתפוסה בסופ"ש די מלאה ורצוי ליצור קשר לפני.. אפילו לעשות בוקינג מהארץ כמה שבועות לפני ואת יתר הטיול לאלתר ברגע האחרון. מילות חיפוש שימושיות: chambre d'hotes (צימרים), וtable d’hôte כלומר שולחן מארח, הכוונה לצימר שמגיש גם ארוחת ערב.

Odile PETIT-

שם קצת מוזר אבל תרשמו לפניכם:
Relais Golf et Champagne– Villers-Agron-Aiguizy, Tel. +33 (0)3.23.69.42.59
אצל אודיל, לנו לילה אחד מיד ביום שהגענו משדה התעופה. נחיתה ממש רכה. היא השקיעה בנו אפריטיף שמפניה, מרק קישואים צהובים מדהים, עיקרית, גבינות ועוגת תותים מדהימה. לארוחה הצטרפה אלינו חברה שלה, ישבנו ביחד כמעט שלוש שעות קישקשנו, שתינו המון יין ויישנו טוב… הכי ביתי שיש. מחיר ארוחה 35 יורו לאדם, בתאום מראש.

Au Coeur des Vignes – "בלב הכרמים" באפרני בילינו שני לילות, היה לנו חלון הזזה ענק (יציאה למרפסת) ליד המיטה, שכשפותחים אותו רואים כרמים עד האופק, לקום בבוקר לריח של גשם ולראות את הכרמים האינסופיים, התאים בול לכל מה שחיפשתי. בעלי הבית לא מדברים אנגלית, מסתבר שמי שענתה למייל שלנו הייתה הילדה שלהם. אז שיחות עומק לא היו שם וגם לא ארוחת ערב. מצד שני, הצימר ממוקם ממש בתוך אפרניי אז מבחינה קולינארית היינו מסודרים. בבית יש מטבח מאובזר ואפשר בכייף לבשל או להכין פיקניק/סנדוויצ'ים (יש מאפייה מעולה ברחוב הראשי לפני הכניסה לשכונה- Au Palais Champenois ארטיזנל שכונתית כמו שאני אוהבת) . הבית ממוקם בחלק העליון של אפרניי לכיוון היער, מתבקש לצאת ממנו לסיבוב הליכה בכרמים, המון נוף. בחדרים הסמוכים לנו שהו בלגים בגיל שלנו אבל לצערנו פגשנו אותם רק ביום האחרון כשהיינו בדרך החוצה..
Au Coeur des Vignes 2  Chemin des Crepons, 51200 Épernay, France

Champagne BARADON-MICHAUDET- יצרן שמפניה גם פה אין אנגלית, אבל מדובר באחוזה מאוד-מאוד-מאוד מטופחת עם המון-המון-המון פרחים, באמת אחד הבתים היפים שראיתי. המקום מתנהג קצת כמו מלון קטנטן (ספרנו 10 חדרים), נפלנו עליהם ב 15.30 אחרי ארוחת הצהריים המפורסמת באביזה. (לא שעת קבלה מקובלת אבל הם בכל זאת שמחו לקבל אותנו). קיבלנו חדר מעוצב מהחלומות. כשאהיה גדולה אני רוצה כזה B&B בדיוק. מצטערת שלא צילמתי אז פשוט תצטרכו להאמין לי שזאת פינת חמד. העיירה עצמה דיי משעממת חוץ מהשם שלה שהוא די משעשע: למסניל סור אוגר… אבל זאת הייתה נקודה טובה כדי לצאת משמפיין לכיוון פריז.

דברים שעשו לנו את הטיול:
פסקול- בדיוטי בנתב"ג קניתי את cafe paris  שהיה מתנגן בתקופת ארטיזן על ריפיט ודוויד היה מתרגם לי את כל הטובים של ברנסאנס בינהם השיר המהולל וההזוי על מרגוט ששיבשה התנהלות כפר שלו כשאספה חתול והניקה אותו לעיניהם המשתהות של גברברי הכפר.. עד שכל הנשים והפילגשות של הכפר התעצבנו והרגו את החתול.. איתמר מכיר את כל המילים בע"פ. כל הדרך שרנו.. לה לה לללה לללה לה לה.
אור- עד 22.00. יו הו!!

סיפור המרצדס- זו פעם שניה שאנחנו מזמינים רכב דרך sixt ומקבלים שידרוג למרצדס B-class.
אני לא אפרט את כל מעלותיה רק אתוודה שהיה עצוב להחזיר את המפתחות. עם חברות השכרה אחרות מעולם לא שודרגנו אז אני מייחסת את הלארג'יות לsixt… בכל מקרה שווה לשאול אותם במעמד קבלת המפתחות אם יש מצב…

זהו. עכשיו אני חושבת שאני מבינה על מה המהומה, שמפניה טובה היא מוצר סופר איכותי שהושקעו בו המון עבודה וידע. שמפניה שונה לגמרי מיין מבעבע שדוחסים לו גז והטעם המיוחד בזכות הטרואר של המחוז. מחוץ לשמפאן שיווק עוזר לגבות מחיר חסר פרופורציות כיאה למוצר יוקרה, אבל בשמפאן, שמפניה היא מוצר נגיש שמסביבו תרבות שתייה (בכל הזדמנות). כל שנה מייצרים בשמפאן רק 2/3 מהיכולת האמתית וענבים נשארים בכרם. זה נועד לעזור להם להמשיך לשטוף את המרצדסים שלהם בשמפניה…. (;

מקווה שעוררתי את בלוטות החשק ועזרתי בכמה מנהלות, השארתי גם הרבה דברים שתגלו בעצמכם כמו איך מפיקים שמפניה, בתי שמפניה נוספים וכ"ו.

תגיות
מאמרים קשורים

השאר תגובה

בלוג חתול

על בלוג חתול

תמיד קראו לי חתול. מאז שאני זוכרת בערך.
זה בא מההורים, החברים הקרובים אימצו, נהיה קצת רשמי עם כל יוזר שפתחתי אבל חתול ביסס סופית את מעמדו כשגור נולד.
לאחרונה הבנתי שדברים שחשבתי שיקרו, קרו אחרת, מה שרציתי להיות כשאהיה גדולה שונה לגמרי ממה שאני עכשיו.
אבל באופן קוסמי הכל במקום. ואפילו אחלה. אז אני ממשיכה לגרגר. אני חיה את החיים עצמם. כותבת. מצלמת. אוהבת.
שזו כנראה השורה התחתונה. הבלוג הזה מוקדש באהבה לכל מי שחי את החיים שלו כמו שהם. תרגישו בבית.

שנישאר בקשר?




* ההרשמה לעדכונים כאן למעלה, אל דאגה, לא יעשה שימוש אחר במייל שלך, וכמובן שאפשר לבטל רישום בכל עת.

קרמר מוסרת שהשדה הזה יכול להיות שלך ⬇