אוספים זיכרונות. בריכת הסוסים. עין יבקע

יש לי בראש זיכרון ילדות עמום שחוזר כל קיץ.

נסענו לברכת הסוסים על אופניים, ישבתי אצל אבא שלי בכיסא תינוק מקדימה, זו הייתה נסיעה ארוכה ונרדמתי לו על הכידון. אני זוכרת את הטילטולים של הדרך.

הצבעים היו צהובים וחומים של רגבי אדמה יבשה ועשב. קיץ. מים. תאנים. אני זוכרת אנשים קופצים למים וירוקת. זה מתערבב לי עם פילטר תמונות חום אדמדם של שנות השמונים.

באלבום המשפחתי יש לנו לא מעט תמונות מנחל ציפורי של אותה תקופה. זה היה רדיוס הטיולים שלנו בשבתות, אבל באופן מוזר אין תמונות מבריכת הסוסים.

התמונה למעלה צולמה בשבת האחרונה והוגשה כפרויקט הגמר שלי לקורס צילום בטכניון, בדיוק כשחשבתי שאין לי מה להגיש. היא פשוט קרתה.

בתמונה אפשר לראות את המשפחה שלי:

מימין לשמאל: אימא שלי, גור עם תספורת פרועה כמו שהייתה לי כשהייתי בת 6, אותי מצלמת ואת אבא שלי.

אנחנו שם אבל גם לא ממש.

עיבדתי את התמונה ל Sepia – חום לבן, כדי להוציא אותה מהקשר של זמן.

זהו פורטרט משפחתי רב דורי, נקודה בזמן.

בדרך אל המעיין…

#הלב_של_העולם_נפתח

• החיים עצמם
• ילדים בחופש